רגע זה של שיתוף שנתי מביא יחד שתי קהילות מרקע של אמריקה הלטיני של תל אביב-יפו ומרמלה. שתי הקהילות הולכות לפי המסורות של מדינת ישראל ולכן עובדים מיום ראשון ועד שישי. יום המנוחה היחידי הינו שבת והם מתאספים לחגוג את סעודת האדון במקום מגוריהם. 16 ק"מ מפרידים בין שתי הקהילות, אולם דבר זה אינו מונע מרגעים של אחווה ושיתוף ופעילות דתית ושל תרבות הפנאי. אירוע הגדול ביותר של חגיגת אלו הינו יום החג של גבירתנו מ-גואדלופה, הקדושה הפטרונית של יבשת אמריקה כולה ושל הפיליפינים, ואשר נחוג ב-16 בדצמבר. בפעם הראשונה בארץ הקודש, הטקסיות גם מביאה יחד את הקהילות האחרות שלהן נוכחות ביפו, ובייחוד, מתייחס לקהילה הפיליפינית.
"עם שמחה רבה, כל המאמינים מאזור אמריקה הלטינית עשו את המיטב על מנת להכין את יום החג", אמר האח אגוסטין ג' פליו פרגוסו, האח הממונה האחראי על המנזר של אנטוני הקדוש שביפו. "חלקם נמצאים כאן יותר מ-20 שנה, אולם הם אמרו כי היה זה השנה יום החג היפה ביותר שנחוג מעולם."
סעודת האדון של גבירתנו מ-גואדלופה לא נערכה בכנסיית פיטר הקדוש, וזאת עקב מספר הרב של המאמינים שהיו צפויים להגיע.
"הכנה ליום החג היתה מאופיינת בזמן קצר", אמר האח אגוסטין. "גבירתנו יודעת כיצד להגיע ללב של כל ילדיה; אנו חולקים שפה משותפת והיסטוריה ואנו פתוחים לקבל האחד את השני, למרות שאנו ממקומות שונים. אנו באים ממדינות רבות אולם כולנו נוצרים ולטינים [לטינוס] ושני מאפיינים אלו מאפשרים לנו להתגבר על הקשיים הרבים."
עבור יום חג חשוב זה, המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, הוזמן על מנת לערוך את סעודת האדון בספרדית. השגריר החדש של הוותיקן לישראל נכח אף הוא באירוע, יחד עם כהני דת ונציגי של שגרירויות מאמריקה הלטינית ומהפיליפינים. הכנסייה היתה מקושטת באופן חגיגי עם כמויות רבות של וורדים על מנת לזכור את הנס של הפרחים שהופיע על מעילו של חואן דייגו, שאליו התגלתה גבירתנו ב-1531.
לרגל האירוע, הוכן דגם של גבעת טייפאק, צפונית ממקסיקו סיטי, שבה מרים הבתולה התגלתה לחואן דייגו.
בטקס דתי, נעשה שימוש בשפות המדוברות בדרום אמריקה וזאת בנוסף ל-טגלוג, בשעה שהדרשה מאת האח אגוסטין, היתה בספרדית ובאנגלית, ממש כמו השירים במהלך כל הליטורגיה של ההוחדה [אוכריסטיה בלעז].
לאחר סעודת האדון, היתה תהלוכה קטנה לכנסייה של קהלת אנטוני הקדוש היכן, שלאחר הברכה עם האיקונה של גבירתנו מ-גואדלופה, ה-"פייסטה לטינה" החלה. כל קהילה וחבריה הכינה סוגים שונים של אוכל שמייצגים את עמם ותרבותם. "לא חשוב אם אנו מספר קטן של אנשים ממדינה אחת או הרבה מאחרת; כולנו חגגנו", אמר האח האחראי הממונה של הכנסייה ביפו. "המשפחות שלנו הינן מעורבות, הרבה מהמאמינים שלנו נשואים ליהודים וגם הם חשים כמוקבלים בקהילה שלנו. אנו מאחלים להם חג חנוכה שמח."
הקהילות שילחו לשמיים רוזארי יפה עשוי מבלונים,ובכך ביטאו את רצונם בשלום בארץ הקודש, ולאחר מכן החל ייצוג תרבותי וריקודים של הקהילות השונות, דבר שהעניק תחושה של חגיגיות ורוח עזה של אחדות, אפילו אם יש גיוון של קהילות ממוצא לטיני בישראל.
