ב-26 בדצמבר, הקוסטודיה חגגה את יום החג המוקדש לסטפנוס הקדוש במקום שבו הפך לקדוש מעונה.
היום שלאחר חג המולד נחוג יום החג של סטפנוס הקדוש, השמש [דיאקון בלעז] והקדוש המעונה הראשון בהיסטוריה של הכנסייה. בכל שנה ב-26 בדצמבר, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש חוגגים אירוע זה במנזר האורתודוכסי הממוקם לפני גת שמנים ולפני הקבר של מרים הבתולה בעמק קידרון. במקום זה הקדוש המעונה נרגם באבנים שנים מספר לאחר מותו ותקומתו של ישוע המשיח. מאה מאמינים, כולל הרבה נזירים ונזירות התאספו במערה ובה יכלו להבחין לאור הנרות בציורים שעל הקיר של הסקילה של סטפנוס הקדוש, כמו גם בתפילת האדון או במאסרו שבהר הזיתים.
בתפילת הערבית שנערכה ע"י האח הפרנציסקאני סטפן, האח הממונה מטעם הקוסטודיה של ארץ הקודש על סן סלבטורה, כשסטפנוס הינו הקדוש הפטרון כמובן....היתה זו השנה הראשונה שבדרך כלל תפילה זו אינה בנוסח של ליטורגיה, אלא עליה לרגל בעקבותיו של הקדוש המעונה. המאמינים שרו מספר שירי חג מולד, ממשיכים ליהנות מהולדתו של המשיח בזמן של השנה. הם שמעו קטע מהמקרא הלקוח ספר מעשי השליחים אשר מספר אודות הסקילה באבנים של סטפנוס. שאול, לפני שהפך לנוצרי והפך ל-פאול, היה נוכח ברצח של סטפנוס.
האח סטפן הדגיש מספר מילים לגבי חשיבות של קדוש מעונה זה בעבור הכנסייה. "סטפנוס היה עמוד התווך העיקרי בעבור הנוצרים הראשונים, לפי הפרנציסקאנים. הוא היה אדם כריזמטי שהשליחים היו מוכנים ללכת אחריו לאחר מותו של ישוע. הם היו המומים כשהוא נסקל." האח סטפן בטוח שהלם זה אחראי להתפשטות הנצרות בעולם: "לאחר הסקילה של סטפנוס השליחים היו מבוהלים, הם נמלטו מירושלים ובישרו את הבשורה הטובה באסיה, קפריסין, אפריקה.....ללא הקדוש המעונה הראשון הזה, הכנסייה היתה ללא ספק שונה מאד כיום."
האורתודוכסים חוגגים את היום המוקדש לסטפנוס בינואר בהתאם ללוח השנה הליטורגי שלהם השונה מזה של הקתולים. הנזיר היווני אורתודוכסי הממונה עם מנזר זה, האב אפיפאניוס, רואה בסטפנוס מודל שמהווה השראה לכל הנוצרים: "עלינו להיות מוכנים למות עבור ישוע באם מצב שכזה יתקיים. אל חשש, משום שהוא יקרב אותנו אליו [ישוע]. המקראות מתוך ספר מעשי השליחים מזכיר למאמינים כי לפני מותו, סטפנוס נאם נאום הדומה לזה של ישוע ברגע של יסוריו שלו – אל תנטרו חטא זה כנגדם."
מנזר אורתודוכסי זה ממוקם במקום שבו מת סטפנוס הקדוש, אולם הקדוש הזה לא נקבר. גופתו נמצאה ב-קפרקגמאלה בשנת 415 ושרידו הועברו ע"י הבישוף יוחנן של ירושלים ב-26 בדצמבר באותה שנה לכנסייה שבהר ציון, ירושלים. השרידים הועברו לאחר מכן ע"י הקיסרית אוקסודיה לכנסייה שליד המנזר הדומניקאני העכשווי, קרוב לשער שכם. החל מאז שרידיו נעלמו.
לאחר תפילת הערבית, המאמינים יכלו ליהנות משוקו חם במנזר שבגת שמנים.
מלין לה פריו