יום שלישי, ה-4 בדצמבר, בקהילת סאן סלבטורה, נערך יום החג של ברברה הקדושה שהוא חשוב במיוחד במזרח התיכון וגם כאן בארץ הקודש; יום חג שהוא רווי במסורות ובמנהגים.
סעודת האדון נערכה ע"י כהן הדת של הקהילה, האח פאראס חג'אזין, ובדרשתו, הוא הזכיר את האומץ בחייה של קדושה מעונה זו. בדבריו של האח פאראס ניתן לראות כי אפשר ללכת בעקבותיה של הדוגמא של ברברה הקדושה ולעשות שימוש, כפי שעשתה, ב"כלים" של אמונה, של השגחה ושימור עצמי, הליכה בדרך המובילה לתקופת הציפייה.
לאחר הברכה, האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, לשמחת כולם, הדליק את עץ חג המולד הממוקם בכניסה למנזר של סאן סלבטורה.
במזרח התיכון וגם בארץ הקודש, המאמינים שותפים במסורת מיוחדת של שתוף, לאחר סעות האדון, עוגה הנקראת "בורבארה", ואשר נתברכה ע"י כהן הדת ונאפתה רק לרגל אירוע זה. עוגה זו נעשית ממספר סוגים של חיטה, המבושלים בסוכר ועם טעמים, ומקושטת בפירות יבשים. היא מחולקת למשפחות ולקשישים; זו תזכורת לאנשים לגבי החיטה שבברברה הקדושה אכלה בזמן תקופת מאסרה.
ישנן אגדות רבות אודו ברברה הקדושה וחיה (המקור ביוונית לשמה – זרה) אולם כל המקורות מציינים את התאריך ואת מקום לידתה – שנת 273 ב-ניקומדיה.
ברברה היתה בת יחידה להורים פגאנים, ואימה נפטרה שברברה היתה צעירה ואביה (דיוסקורו), עוזרו של הקיסר מסימיאנו ארוקלו, היה עשיר ורב השפעה. אביה שנא את הנצרות. ברברה הושפעה רבות מרגשות חיוביים לנצרות והחליטה להקדיש את חייה לאלוהים. היא קיבלה עליה בהסתר את הנצרות והחליטה לקבל את הסקרמנט של לידה מחדש. דיסקורו, אביה, שהיה עוין את אמנותה הנוצרית של ביתו, ציווה לכלוא אתה במגדל שממנו ברחה. על מנת לברוח מחמת אפיו של אביה היא הרסה את הפסלים הפאגאניים בוילה של אביה וברחה ליערות, שם הסתתרה. היא נתפסה ונמסרה ל-מרסיאנו, שניסה לאלצה לוותר על אמנותה. ברברה עברה עינויים קשים ולא ויתרה. ב-4 בדצמבר היא נמסרה לאביה והוא היה זה שהרג אותה בחרב.
ברברה הקדושה הינה פטרונית של כל הכנסיות בעולם. מגינה של האמנים, אנשי צבא, כורים, נגרים ומכבי אש ונתפסת כמגינה מפני מוות פתאומי.
סעודת האדון נערכה ע"י כהן הדת של הקהילה, האח פאראס חג'אזין, ובדרשתו, הוא הזכיר את האומץ בחייה של קדושה מעונה זו. בדבריו של האח פאראס ניתן לראות כי אפשר ללכת בעקבותיה של הדוגמא של ברברה הקדושה ולעשות שימוש, כפי שעשתה, ב"כלים" של אמונה, של השגחה ושימור עצמי, הליכה בדרך המובילה לתקופת הציפייה.
לאחר הברכה, האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, לשמחת כולם, הדליק את עץ חג המולד הממוקם בכניסה למנזר של סאן סלבטורה.
במזרח התיכון וגם בארץ הקודש, המאמינים שותפים במסורת מיוחדת של שתוף, לאחר סעות האדון, עוגה הנקראת "בורבארה", ואשר נתברכה ע"י כהן הדת ונאפתה רק לרגל אירוע זה. עוגה זו נעשית ממספר סוגים של חיטה, המבושלים בסוכר ועם טעמים, ומקושטת בפירות יבשים. היא מחולקת למשפחות ולקשישים; זו תזכורת לאנשים לגבי החיטה שבברברה הקדושה אכלה בזמן תקופת מאסרה.
ישנן אגדות רבות אודו ברברה הקדושה וחיה (המקור ביוונית לשמה – זרה) אולם כל המקורות מציינים את התאריך ואת מקום לידתה – שנת 273 ב-ניקומדיה.
ברברה היתה בת יחידה להורים פגאנים, ואימה נפטרה שברברה היתה צעירה ואביה (דיוסקורו), עוזרו של הקיסר מסימיאנו ארוקלו, היה עשיר ורב השפעה. אביה שנא את הנצרות. ברברה הושפעה רבות מרגשות חיוביים לנצרות והחליטה להקדיש את חייה לאלוהים. היא קיבלה עליה בהסתר את הנצרות והחליטה לקבל את הסקרמנט של לידה מחדש. דיסקורו, אביה, שהיה עוין את אמנותה הנוצרית של ביתו, ציווה לכלוא אתה במגדל שממנו ברחה. על מנת לברוח מחמת אפיו של אביה היא הרסה את הפסלים הפאגאניים בוילה של אביה וברחה ליערות, שם הסתתרה. היא נתפסה ונמסרה ל-מרסיאנו, שניסה לאלצה לוותר על אמנותה. ברברה עברה עינויים קשים ולא ויתרה. ב-4 בדצמבר היא נמסרה לאביה והוא היה זה שהרג אותה בחרב.
ברברה הקדושה הינה פטרונית של כל הכנסיות בעולם. מגינה של האמנים, אנשי צבא, כורים, נגרים ומכבי אש ונתפסת כמגינה מפני מוות פתאומי.