עם הזריחה כשישנה בריזה קרירה, הפרנציסקאנים חגגו את תפילת הערבית הראשונה של יום החג של העלייה השמיימה ביום רביעי, ה-13 במאי, במקום שבו לפי המסורת, הכנסייה מנציחה עת העלייה השמיימה של ישוע המשיח.
בהגיעם מוקדם, האחים חיכו בחוץ עד לזמן שבו מתרחשת הכניסה הטקסית לקפלה ע"י סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל. באחד מארבעת המקומות שבהם מתנהל הסטאטוס קוו בראש הר הזיתים, זהו המקום היחידי השייך למוסלמים.
למרות שהרכוש מוגדר כ-ווקף, שמשמעו בכפוף לחוק האסלאמי, ולמרות שהוסב למסגד, בחג העלייה השמיימה הנוצרים מורשים להיכנס באופן חופשי וללא תשלום. זכות זו ניתנת לכל הזרמים הנוצריים.
השנה, התאריך שבו חל חג הפסחא אינו זהה עבור הקתולים והאורתודוכסים, ומכיוון שחגיגיות אלו מתרחשות 40 ימיים אחרי פסחא, הפרנציסקאנים היו לבד במקום. מלווים ע"י עולי רגל וקהילות דתיות אחרות, האחים הפרנציסקאנים התפללו תפילת ערבית ושרו בתהלוכה מסביב למקום הקדוש. הם תקצרו את שמחת החג ע"י שיתוף בארוחה חברית יחדיו. בשעה שחלק מהפרנציסקאנים היו תחת הכיפה, קרוב למה שהמסורת אומרת שאלו הם סימני הרגליים של ישוע, רובם התפללו בחוץ עם עולי הרגל עקב היותה של הקפלה קטנה מאד. לאחר תפילת לילית, רובם חזרו למנזרים בשעה שאחרים נותרו במקום ממתינים לליל השימורים.
כבכל שנה, ארבעה אוהלים מוקמים ליד המקום הקדוש על מנת להנציח את אנשי המשמר. בערב חבורה של פרנציסקאנים טיפסו במעלה הר הזיתים שוב על מנת לחגוג את ליל השימורים. עשרים אחים ומספר אחיות מהמסדר הפרנציסקאני חיכו בסבלנות להתחלת הטקס, כשהאחרים, תחת הדרכת האחראי על הטקסים, היו עסוקים והלכו מאוהל לאוהל.
המקום הקדוש שבו האירוע מתקיים בכל שנה – אולם ללא לבלבל עם המקום האורתודוכסי של העלייה השמיימה – הפך לרכוש מוסלמי לאחר הכיבוש של סלח אל-דין. רצף הקשתות שהיתה פתוחה נאטמה מרגע שהונח מגדל המסגד והמסגד הפך להיות "מסגד העלייה השמיימה".
ליל השימורים החלו עם כניסתו של סגן הקוסטוד למקום הקדוש, אשר האבנים הלבנות של החומות רופדו באדום לרגל האירוע ומבפנים האבן של טביעת הרגל הואר עם נרות.את התפילות הושרו במקום הקדוש ניתן היה לשמוע מהדלת האחורית הקטנה ואליהם הצטרפו תפילות של עולי רגל מנצרת שחיכו בחוץ.
בסוף ליל השימורים, כשהיה קר מאד, ה-קוואס חילק גלידה, אולם אנשים לא רצו. שני מזבחים הוקמו בכל צד של הדלת של המקום הקדוש כדי להנציח בתפילות וסעודות האדון שימשכו כל הלילה. התפילות וסעודות האדון ייערכו ע"י כהני דת מקהילות ומקהילות מגוונות, סעודות האדון הדהדו בשפות שונות, החל מערבית, איטלקית וצרפתית.
בהתאם למסורת, לאחר סעודת האדון האחרונה שנחוגה בשעה שמונה בבוקר נחוגה בחוץ בערבית עם הקהילה הלטינית של ירושלים בשעה תשע וחצי, ולאחר מכן הפרנציסקאנים מסיימים את מעגל התפילה עם ההוחדה [אוכריסטיה בלעז] שנערכה ע"י סגן הקוסטוד. לפני שהאירוע כולו החל, מקומיים ועולי רגל, אנשי הקהילות וילדי בית הספר ביקרו במקום הקדוש לפני שהחלה סעודת האדון. רובם התארגנו באופן טבעי לקבוצות בכנסיה למקום הקדוש, בדומה לאחרים, והקיפו את הבניין. ביניהם היתה גם קבוצה של עולי רגל מוסלמים.
סעודת האדון של העלייה השמיימה הגיע לסיומה. קבוצות עולי הרגל והתיירים שנשארו ערים האחד ליד השני באזור של הכנסייה, ניסו להיות דיסקרטיים עד כמה שניתן. אישה מעיראק שהגיעה מאוסטריה עם בעלה התרגשה מאד ואמרה ברוך "אלוהים, רב עוצמה הינך! אלוהים הכל יכול! אנו כה ברי מזל לחיות כאן, מי יתן וישוע יברך את כולם!".
הלן מורלט וניזאר חלון
בהגיעם מוקדם, האחים חיכו בחוץ עד לזמן שבו מתרחשת הכניסה הטקסית לקפלה ע"י סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל. באחד מארבעת המקומות שבהם מתנהל הסטאטוס קוו בראש הר הזיתים, זהו המקום היחידי השייך למוסלמים.
למרות שהרכוש מוגדר כ-ווקף, שמשמעו בכפוף לחוק האסלאמי, ולמרות שהוסב למסגד, בחג העלייה השמיימה הנוצרים מורשים להיכנס באופן חופשי וללא תשלום. זכות זו ניתנת לכל הזרמים הנוצריים.
השנה, התאריך שבו חל חג הפסחא אינו זהה עבור הקתולים והאורתודוכסים, ומכיוון שחגיגיות אלו מתרחשות 40 ימיים אחרי פסחא, הפרנציסקאנים היו לבד במקום. מלווים ע"י עולי רגל וקהילות דתיות אחרות, האחים הפרנציסקאנים התפללו תפילת ערבית ושרו בתהלוכה מסביב למקום הקדוש. הם תקצרו את שמחת החג ע"י שיתוף בארוחה חברית יחדיו. בשעה שחלק מהפרנציסקאנים היו תחת הכיפה, קרוב למה שהמסורת אומרת שאלו הם סימני הרגליים של ישוע, רובם התפללו בחוץ עם עולי הרגל עקב היותה של הקפלה קטנה מאד. לאחר תפילת לילית, רובם חזרו למנזרים בשעה שאחרים נותרו במקום ממתינים לליל השימורים.
כבכל שנה, ארבעה אוהלים מוקמים ליד המקום הקדוש על מנת להנציח את אנשי המשמר. בערב חבורה של פרנציסקאנים טיפסו במעלה הר הזיתים שוב על מנת לחגוג את ליל השימורים. עשרים אחים ומספר אחיות מהמסדר הפרנציסקאני חיכו בסבלנות להתחלת הטקס, כשהאחרים, תחת הדרכת האחראי על הטקסים, היו עסוקים והלכו מאוהל לאוהל.
המקום הקדוש שבו האירוע מתקיים בכל שנה – אולם ללא לבלבל עם המקום האורתודוכסי של העלייה השמיימה – הפך לרכוש מוסלמי לאחר הכיבוש של סלח אל-דין. רצף הקשתות שהיתה פתוחה נאטמה מרגע שהונח מגדל המסגד והמסגד הפך להיות "מסגד העלייה השמיימה".
ליל השימורים החלו עם כניסתו של סגן הקוסטוד למקום הקדוש, אשר האבנים הלבנות של החומות רופדו באדום לרגל האירוע ומבפנים האבן של טביעת הרגל הואר עם נרות.את התפילות הושרו במקום הקדוש ניתן היה לשמוע מהדלת האחורית הקטנה ואליהם הצטרפו תפילות של עולי רגל מנצרת שחיכו בחוץ.
בסוף ליל השימורים, כשהיה קר מאד, ה-קוואס חילק גלידה, אולם אנשים לא רצו. שני מזבחים הוקמו בכל צד של הדלת של המקום הקדוש כדי להנציח בתפילות וסעודות האדון שימשכו כל הלילה. התפילות וסעודות האדון ייערכו ע"י כהני דת מקהילות ומקהילות מגוונות, סעודות האדון הדהדו בשפות שונות, החל מערבית, איטלקית וצרפתית.
בהתאם למסורת, לאחר סעודת האדון האחרונה שנחוגה בשעה שמונה בבוקר נחוגה בחוץ בערבית עם הקהילה הלטינית של ירושלים בשעה תשע וחצי, ולאחר מכן הפרנציסקאנים מסיימים את מעגל התפילה עם ההוחדה [אוכריסטיה בלעז] שנערכה ע"י סגן הקוסטוד. לפני שהאירוע כולו החל, מקומיים ועולי רגל, אנשי הקהילות וילדי בית הספר ביקרו במקום הקדוש לפני שהחלה סעודת האדון. רובם התארגנו באופן טבעי לקבוצות בכנסיה למקום הקדוש, בדומה לאחרים, והקיפו את הבניין. ביניהם היתה גם קבוצה של עולי רגל מוסלמים.
סעודת האדון של העלייה השמיימה הגיע לסיומה. קבוצות עולי הרגל והתיירים שנשארו ערים האחד ליד השני באזור של הכנסייה, ניסו להיות דיסקרטיים עד כמה שניתן. אישה מעיראק שהגיעה מאוסטריה עם בעלה התרגשה מאד ואמרה ברוך "אלוהים, רב עוצמה הינך! אלוהים הכל יכול! אנו כה ברי מזל לחיות כאן, מי יתן וישוע יברך את כולם!".
הלן מורלט וניזאר חלון