ספר הבשורה לפי לוקס – "....ואימו שמרה בליבה את כל הדברים האלה"
הכנסייה מעניקה לנו את השמחה של חגיגת יום ראשון שבין חג המולד והשנה החדשה כיום החג של המשפחה הקדושה. זהו יום חג ייחוד ורב משמעות אשר מזכיר לנו את ילדותו של ישוע והתפקיד החשוב של הוריו, שלא ניתן לוותר עליו, של גבר ואישה, הורים לבן האלוהים.
הורים מאד מיוחדים בודאי מניחים את תפקידם כמימוש וביטוי של דבר האל; תפקיד של בשלות משך הזמן, כמו בבשורה של היום אשר מזכירה את עובדת אובדנו והימצאותו מחדש של ישוע בירושלים בזמן של חג הפסח.
בתפקידו הציבורי, אחד הטקסטים החשובים ביותר בהטפתו של ישוע קשורים לדרשה על ההר. בקרב ברכות ה"אשרי" ישנה ברכה אחת שהיא חשובה ביותר ומסבירה את האירוע של היום, ומודגם בחייה של המשפחה הקדושה, ובייחוד זו של מרים: "אשרי האבלים כי הם ינוחמו" (ספר הבשורה לפי מתי, ה:4).
נחמה שאין אפשרות לבטא במילים המרגיעה את הכאב של הסבל והדמעות הינו מציאתו של ישוע לאחר שאבד בכוונה. במהלך הבריחה הבהולה של אותו משפחה למצרים (ראה: מתי,א:13-15, 19-23), ישוע כתינוק עדיים נוכח, ולכן מביא נחמה להוריו החדשים אפילו באמצעות הסבל. היגון הינו כואב בודאי בתקופה זו של אובדן, היכן שהיעדרות פיזית של ישוע גורמת לתימהון ומציאתו הופכת לנחמה ולשמחה.
כל מה שמרי ויוסף אינם מבינים, ישוע מבטא בהצהרה כי עליו למלא את רצונו של אביו שבשמיים (ראה, ספר הבשורה לפי לוקס, ב:49-50), והיא מאירה את מה שארע.
כאן, מהאפיזודה של יום החג הנוכחי, אנו למדים את הגישה ההכרחית והחיה של מרים, אשר באופן תכוף, צריכה להתמודד ולענות בחייה על שאלות רבות וספקות העולים ואשר יישארו, בייחוד בהקשר של מערכת היחסים בין הורים וילדיהם, לשמור על כל הדברים הללו בליבה. אנו מתפללים שיום אחד דברים אלו אשר נותרים בחשיכה יבואו אל האור, דברים שאינם בטוחים יהיו וודאיים ויתאפשר החיפוש של כיצד מקבלים באופן מלא ובשמחה את רצון האב [אלוהים] עבורנו
ברכות לכל המשפחות הנוצריות!
הכנסייה מעניקה לנו את השמחה של חגיגת יום ראשון שבין חג המולד והשנה החדשה כיום החג של המשפחה הקדושה. זהו יום חג ייחוד ורב משמעות אשר מזכיר לנו את ילדותו של ישוע והתפקיד החשוב של הוריו, שלא ניתן לוותר עליו, של גבר ואישה, הורים לבן האלוהים.
הורים מאד מיוחדים בודאי מניחים את תפקידם כמימוש וביטוי של דבר האל; תפקיד של בשלות משך הזמן, כמו בבשורה של היום אשר מזכירה את עובדת אובדנו והימצאותו מחדש של ישוע בירושלים בזמן של חג הפסח.
בתפקידו הציבורי, אחד הטקסטים החשובים ביותר בהטפתו של ישוע קשורים לדרשה על ההר. בקרב ברכות ה"אשרי" ישנה ברכה אחת שהיא חשובה ביותר ומסבירה את האירוע של היום, ומודגם בחייה של המשפחה הקדושה, ובייחוד זו של מרים: "אשרי האבלים כי הם ינוחמו" (ספר הבשורה לפי מתי, ה:4).
נחמה שאין אפשרות לבטא במילים המרגיעה את הכאב של הסבל והדמעות הינו מציאתו של ישוע לאחר שאבד בכוונה. במהלך הבריחה הבהולה של אותו משפחה למצרים (ראה: מתי,א:13-15, 19-23), ישוע כתינוק עדיים נוכח, ולכן מביא נחמה להוריו החדשים אפילו באמצעות הסבל. היגון הינו כואב בודאי בתקופה זו של אובדן, היכן שהיעדרות פיזית של ישוע גורמת לתימהון ומציאתו הופכת לנחמה ולשמחה.
כל מה שמרי ויוסף אינם מבינים, ישוע מבטא בהצהרה כי עליו למלא את רצונו של אביו שבשמיים (ראה, ספר הבשורה לפי לוקס, ב:49-50), והיא מאירה את מה שארע.
כאן, מהאפיזודה של יום החג הנוכחי, אנו למדים את הגישה ההכרחית והחיה של מרים, אשר באופן תכוף, צריכה להתמודד ולענות בחייה על שאלות רבות וספקות העולים ואשר יישארו, בייחוד בהקשר של מערכת היחסים בין הורים וילדיהם, לשמור על כל הדברים הללו בליבה. אנו מתפללים שיום אחד דברים אלו אשר נותרים בחשיכה יבואו אל האור, דברים שאינם בטוחים יהיו וודאיים ויתאפשר החיפוש של כיצד מקבלים באופן מלא ובשמחה את רצון האב [אלוהים] עבורנו
ברכות לכל המשפחות הנוצריות!