בירושלים, יום החג של גבירתנו של הסבל נחוג ב-27 במרץ במזבח בגולגולתה שבבזיליקה של כנסיית הקבר, כשיום חג זה קשור לשבוע הקדוש.
בכל העולם, הכנסייה מנציחה את יום החג של הבתולה של הסבל ב-15 בספטמבר, בשעה שבכנסיית הקבר בהתאם לסטאטוס קוו, מנציחים אירוע זה ביום שישי האחרון של תקופת צום הארבעים.
לסעודת האדון קדמו שירי הלל והטקס נערך ע"י האח הפרנציסקאני נואל מוסקאט, שהינו האח הממונה האחראי על המנזר של כנסיית הקבר. לרגל אירוע זה שרו את "שטאבטא מאטר", תפילה מהמאה ה-13 המיוחסת לפרנציסקאני האיטלקי ג'קופון. השיר מספר אודות הסבל והכאב של מרים עקב צליבתו של בנה: "האם המיוסרת דמעה לרגלי הצלב, שעליו בנה נתלה."
בדרשה שלו, האח נואל דיבר אודות הכאב שחוותה אימו של ישוע לרגלי הצלב. "האמא אינה במשמעות סטטית של המילה, אלא דווקא משתקפת כייצוג של דבקות ואמונה פעילה שאינה נפגמת. החרב של הייסורים והסבל, כפי שבישר בנבואתו שמעון בבית המקדש, וביום שבו מרים הופיעה כאם האבלה, כאן, במקום זה, על הסלע החשוף של הגולגולתא, הסבל חודר לנשמתה של מרים והופך אותה למלכה של הקדושים המעונים, העדה הראשונה שצייתה מתוך אמונה לבן האלוהים."
מרים הבתולה הינה סימן של תקווה ואמון באמונה באל ובתוכניתו של הישועה עבורנו. בדומה לה, גם אנו נקראים לציית מתוך אמון באל, ממתינים ליום המפואר שבו נפגש עם ישוע שקם לתחייה.
הנקהלים השתייכו לקהילות דתיות רבות, אנשי קהילה וזרים המתגוררים בירושלים והם בעיקר לוקחים חלק באירועים הטקסיים של הפרנציסקאנים.
הנקהלים ניצלו את ההזדמנות של רגעים אחרונים של שלווה במקום זה, מספר ימים לפני שקהל רב מאד של עולי רגל יגיע לירושלים לתקופה של השבוע הקדוש.
הלן מורלט