סעודת אדון טקסית בשפה הערבית פתחה את שנת האמונה בארץ הקודש. מקום התפילה של דיר רפאת הביא אליו מספר רב של נוצרים מקומיים, שבאו לקרוא לעזרה מאת מלכת ארץ הקודש עבור שנת האמונה. שנת האמונה נקבעה ע"י הכנסייה הקתולית האוניברסאלית. מלכת ארץ הקודש הינה הברכה לתחילת שנת האמונה בארץ הקודש.
מתחת לפסל של מרים הבתולה שבדיר רפאת, מספר גדול של נוצרים מקומיים נכחו בטקס הפתיחה הטקסי, אשר התרחש ב-28 באוקטובר 2012, כשבועיים לפני התאריך הרשמי שנקבע ע"י הכנסייה הרומית-קתולית.
תאריך זה הינו סמלי מאד, מתייחס ליום החג של מרים מלכת ארץ הקודש, ותאריך זה נבחר בקפידה עבור תחילתה של שנה חשובה שכזו. הליטורגיה, זכתה להיות מועשרת ע"י מזמורים קתוליים מגוונים, סימבולים של מסורות רבות, מחוות השונות באופן מובהק, שערכו יותר משעתיים. קתולים מלכיתים, סורים ומרונים צבעו את סעודת האדון בגוונים שונים. את סעודת האדון ערך ארכיבישוף סבאח, הפטריארך הלטיני של ירושלים בדימוס וסייעו לו בכך מספר בישופים מכל חלקי ארץ האל, יחד עם הארכיבישוף של אוקלהומה, הבישוף פול קוקלי.
מקום התפילה המוקדש למלכת ארץ הקודש ממוקם בדיר רפאת, 35 ק"מ מירושלים, באזור שבו אירעו אירועים מקראיים עתיקים רבים. מקום זה, שנבנה בשנת 1927, נתמך בעיקר ע"י הפטריארך הלטיני של ירושלים, לואיג'י ברלסינה, בעת של קושי ומצוקה רבים. הפטריארך רצה לייסד יום חג המוקדש למלכת ארץ הקודש על מנת לבקש את הגנתה.
תאריך של יום חג זה נבחר ליום ראשון שלאחר ה-25 באוקטובר. בשנת 1933, הוותיקן הכיר רשמית ביום חג זה, והכיר את חשיבות ומשמעות כאמצעי תיווך של מרים בעבור הארץ שבה חיה.
עד שנת 1948 היתה זו קהילה פעילה שמסביבה כפר נוצרי גדול; מאוחר יותר הפך המקום למרכז של פעילות חינוכית ושל צדקה. כיום הקומפלקס של דיר רפאת מקבל בברכה קבוצות של עולי רגל ומארגן מפגשים עבור נוצרים מקומיים.
הדאגה הרוחנית של מקום זה הינו באחריות של המסדר של משרתיה של מרים, בסיוע של הנזירות של בית לחם ושל עליית מרים השמיימה ושל ברונו הקדוש.
הכנסייה מפורסמת עבור הקישוטים שעל הקירות ועל החזית. הברכה של המלאך גבריאל ומרים הבתולה מנצרת, מתורגמת ל-280 שפות שונות, והיא כמו מקהלה של אחדות, המורכבת מקולות של אנשים מכל העולם, שקוראים יחד כאחד בארץ של הבת, מרים.
מתחת לפסל של מרים הבתולה שבדיר רפאת, מספר גדול של נוצרים מקומיים נכחו בטקס הפתיחה הטקסי, אשר התרחש ב-28 באוקטובר 2012, כשבועיים לפני התאריך הרשמי שנקבע ע"י הכנסייה הרומית-קתולית.
תאריך זה הינו סמלי מאד, מתייחס ליום החג של מרים מלכת ארץ הקודש, ותאריך זה נבחר בקפידה עבור תחילתה של שנה חשובה שכזו. הליטורגיה, זכתה להיות מועשרת ע"י מזמורים קתוליים מגוונים, סימבולים של מסורות רבות, מחוות השונות באופן מובהק, שערכו יותר משעתיים. קתולים מלכיתים, סורים ומרונים צבעו את סעודת האדון בגוונים שונים. את סעודת האדון ערך ארכיבישוף סבאח, הפטריארך הלטיני של ירושלים בדימוס וסייעו לו בכך מספר בישופים מכל חלקי ארץ האל, יחד עם הארכיבישוף של אוקלהומה, הבישוף פול קוקלי.
מקום התפילה המוקדש למלכת ארץ הקודש ממוקם בדיר רפאת, 35 ק"מ מירושלים, באזור שבו אירעו אירועים מקראיים עתיקים רבים. מקום זה, שנבנה בשנת 1927, נתמך בעיקר ע"י הפטריארך הלטיני של ירושלים, לואיג'י ברלסינה, בעת של קושי ומצוקה רבים. הפטריארך רצה לייסד יום חג המוקדש למלכת ארץ הקודש על מנת לבקש את הגנתה.
תאריך של יום חג זה נבחר ליום ראשון שלאחר ה-25 באוקטובר. בשנת 1933, הוותיקן הכיר רשמית ביום חג זה, והכיר את חשיבות ומשמעות כאמצעי תיווך של מרים בעבור הארץ שבה חיה.
עד שנת 1948 היתה זו קהילה פעילה שמסביבה כפר נוצרי גדול; מאוחר יותר הפך המקום למרכז של פעילות חינוכית ושל צדקה. כיום הקומפלקס של דיר רפאת מקבל בברכה קבוצות של עולי רגל ומארגן מפגשים עבור נוצרים מקומיים.
הדאגה הרוחנית של מקום זה הינו באחריות של המסדר של משרתיה של מרים, בסיוע של הנזירות של בית לחם ושל עליית מרים השמיימה ושל ברונו הקדוש.
הכנסייה מפורסמת עבור הקישוטים שעל הקירות ועל החזית. הברכה של המלאך גבריאל ומרים הבתולה מנצרת, מתורגמת ל-280 שפות שונות, והיא כמו מקהלה של אחדות, המורכבת מקולות של אנשים מכל העולם, שקוראים יחד כאחד בארץ של הבת, מרים.