יום חמישי הקדוש בירושלים

יום חמישי הקדוש בירושלים

צלילי העוגב מהדהדים בין הקירות, תהלוכה של כהני דת לבושים בגלימות לבנות, בשעה שעולי רגל עומדים וממתינים בעמידה: ה-טרידום של חג הפסחא החל בכנסיית הקבר. סעודת האדון של הסעודה האחרונה של האדון ישוע בכנסיית הקבר החלה את האירועים המובילים לחג הפסחא היישר בבזיליקה של התחייה. יותר ממאתיים כהני דת לקחו חלק בליטורגיה המנציחה את ייסוד תפקיד הכהונה ואת האהבה של ישוע לתלמידיו עד כדי כך שרחץ את רגליהם. המחווה הסימבולית חזרה על עצמה בסעודת האדון, שבמהלכה המנהלן האפיפיורי, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, רחץ את רגליהם של שישה סמינריסטים ושישה אחים פרנציסקאנים. סימן חשוב נוסף לאירוע חגיגי זה היה ברכה של השמן הקדוש עבור החולים, הקתיקומנים וכהני הדת.

"אנו כאן כשם שכנסיית ירושלים, ואני אומר זאת עם סוג חדש של רגש ביום חמישי הקדוש הראשון שלי כבישוף", אמר פיצהבלה בדרשה שלו. "אני איתכם כמו שליח, אולם גם כבישוף, ופונה למחוז בישופות זה ככלה המוכנה לחתנה שיבוא". כהני הדת חידשו את נדרי הכהונה שלהם, ועדיין מהדהדות המילים שרק שמענו מפיצהבלה: "אל תשכחו שנולדנו בחדר הסעודה האחרונה, ואנו נמשחנו בכריזמה ושההוחדה [אוכריסטיה, בלעז] נמסרה לידינו. אנו כהני הדת של האל שהוא רוכן על ברכיו ואשר נשלח לשרת ולרפא; [אנו כולנו] כהני דת שלא רק נותנים, אלא גם מקבלים על עצמם קרבן למשך כל חייהם בעולם [הזה]." לאחר תהלוכה ארוכה, לאחר הקפה של האדיקול שלוש פעמים ולאחר שהונח הסקרמנט המבורך בחזרה ב"טברנקל", הנקהלים יצאו ללא ברכה בסוף האירוע. בחוץ הטמפרטורות קרירות של כנסיית הקבר התחלפו תחת השמש הבוקר החמה, עולי הרגל יצאו עם שמחה בעיניהם. כמו פרננדו, סמינריסט מאקוודור, "לפני כן הייתי רגיל לקרוא את הטקסט מספר הבשורה ויודע אודות המקומות [הקדושים] תודות לכתבי הקודש. כעת אני נמצא במקומות שתמיד שמעתי אודותם".

העלייה לרגל לחדר הסעודה האחרונה

האירועים של יום חמישי הקדוש לא הסתיימו כאן. ואכן, הם רק החלו. בשעות אחר הצהריים, לאחר העברת המפתחות של כנסיית הקבר לסגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, העלייה לרגל לחדר הסעודה האחרונה התרחשה. קהל שמח התאסף לפני סאן סלבטורה, כשהקהל ממתין לאחים הפרנציסקאנים. הם דיברו בשפות שונות, ועולי הרגל התערבבו בתוך הקהל המקומי. עם הגעת הקוסטוד, הקבוצה יצאה לדרך אחרי ה-קוואס. התחנה הראשונה שבה עצרו היתה המקום העמוס מאד של חדר הסעודה האחרונה.

הילדים מקהילת ירושלים ומשפחותיהם כבר ישבו במקומם היכן שישוע אכל את הסעודה האחרונה שלו יחד עם השליחים. באור המעומעם, המצלמה הבהבה והפיקה אור והאירה את פניהם של עולי הרגל שהצטופפו בכל כיוון. הקוסטוד רחץ את רגלי הילדים, ושוב הזכיר את הטקס שבוצע על ידי ישוע המשיח בסעודה האחרונה. אם שהתרגשה עד מאד אמרה לכולם: "הבן שלי שם, בין כל הילדים הללו!". בשעה ש-ג'נט צפתה בנכדה כשאמרה ברוך: "יש כאן המון התרגשות, עם כל האנשים הללו! הנה הוא!". לאחר קריאת ספר הבשורה לפי יוחנן, הקוסטוד הזמין את הנוכחים לומר את "אבינו שבשמיים" כל אחד בשפתו. בסופו של דבר, כל השפות התערבבו יחד והפכו לקול אחד עם אותה משמעות וכוונה. זה נראה בלתי נתפס.

מחדר הסעודה האחרונה, התהלוכה התקדמה לכנסייה הארמנית של יעקב הקדוש. בדרך, בשעה שהולך באופן נמרץ, אמר הקוסטוד, "חדר הסעודה האחרונה הינו המקום המדויק שבו רחץ ישוע את רגלי השליחים, ומחווה זו משקפת את משמועת הייסורים [פסיון, בלעז]. אנו זוכרים את חדר הסעודה האחרונה כמקום שבו גם נוסדה ההוחדה [אוכריסטיה בלעז]." מכנסיית יעקב הקדוש, הקבוצה עשתה את דרכה ברחובותיה הפנימיים של הקירות של המנזר הארמני על מנת להגיע לכנסייה קטנה של הארכי -מלאך הקדוש. כאן, סגן הקוסטוד, האח דוברומיר, הזכיר את הסיבה לעצירה זו:"מקומות אלו יקרים לליבנו כאחים פרנציסקאנים. כידוע בשנת 1551, הפרנציסקאנים סולקו מחדר הסעודה האחרונה, ומכיוון שלא היה להם לאן ללכת, הם התקבלו בשמחה על ידי הארמנים כאן למשך שש שנים." [לאחר מכן,] נותר זמן מספיק לומר את "אבינו שבשמיים" וכולם עזבו, שוב. הקולות של נקישת המקלות של ה-קוואס הובילו את אחרוני עולי הרגל המעטים האחרונים שהסתרכו מאחורי הקבוצה. הכנסייה הסורית האורתודוכסית של מרקוס הקדוש היתה התחנה האחרונה שעצרו בה לפני ההגעה למנזר של סאן סלבטורה.