באירועים החגיגיים המציינים את ייסוד ההוחדה [אוכריסטיה], לשרת את האחרים, אשר הפך לעדיפות ראשונה שלהם, ושל חסד האל, שבה הם חייבים לחיות כעדים. מאז זהו האירוע החגיגי שלהם, שכלל יותר מ-150 כהני דת, שהתאספו סביב הפטריארך הלטיני, פואד טוואל, המוקף על ידי הבישופים המסייעים שלו ובכהני הדת של הקהילות, נציג האפיפיור ואנשי החוק הקנוני [של הכנסייה]. הם באו לכאן "רק מטרים ספורים מהגולוגלתא, היכן שגופו הקדוש של ישוע נצלב ודמו נזל והפך לסליחה של חטאינו, ועדיין כזה הוא, ממש כמו הלחם והיין שמקבלים בכל הוחדה. הפכנו עצמנו לנוכחים במהלך אותו רגע ייחודי ונצחי, באותו מקום שישוע נתן את חייו עבורנו", סיים הפטריארך את דרשתו. "זוהי פריבילגיה ואחריות~ מהי האחריות להיות במקום של ישוע", הוא דרש והתעקש.
במהלך האירוע, הפטריארך רחץ את רגליהם של 12 סמינריסטים וכהני דת, אשר חידשו את נדרי הכהונה שלהם. לאחר מכן, הפטריארך ברך בשמנים קדושים.
לאחר נטילת הלחם והיין, כהני הדת ערכו תהלוכה מרהיבה מסביב לקברו הריק של ישוע, שהיה עיקר הדגש בעיני הנוכחים.
בבזיליקה של התחייה, חלק מהמאמינים המקומיים ומעט עולי רגל נתקבצו יחד ולקחו את היין והלחם באותו רגע אינטנסיבי היכן שישוע הכריז את נצחונו על המוות. למעשה, הטרידום של הפסחא החל.
לאחר שהמפתח של הבזיליקה הוענק באופן סימבולי לידיו של סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, רוב הסמינריסטים עברו לתפילה של הסקרמנט המקודש לפי הקבר הריק.
בחדר הסעודה העליונה: רחיצת הרגליים של ילדים מירושלים
בו זמנית, אחים פרנציסקאנים אחרים, מלווים בעולי רגל ומשפחות נוצריות מהעיר העתיקה, ערכו מסע עלייה לרגל לחדר הסעודה העליונה.
באתר זה, סיפור של רחיצת הרגליים הוקרא בערבית. האב הקסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה, שחזר את המחווה של ישוע המשיח הגואל, וכרע ברך ורחץ את רגליהם של תריסר ילדים מהקהילה הלטינית של ירושלים. האולם היה כבר מלא ועמוס, והילדים, יחד עם האב פיראס חז'גין, ראש הקהילה שלהם, כבר הגיעו, בנוסף, לעולי רגל רבים.
"אני מאד שמח", אמר עיסא, בן 10, אחד מתריסר הילדים ואמר דניאל "וגם אני!", בכך שביצעו "סלפי" עם חבריהם.
מחדר הסעודה האחרונה, כולם הלכו לכנסייה הארמנית. המסורת כוללת שתי תחנות תפילה: הראשונה שוחזרה לאחרונה בקתדראלת של יעקב הקדוש, והשני - בכנסיית מיכאל הקדוש הארכי-מלאך. האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס הדגיש את הקשרים בין הפרנציסקאנים ובין הקהילה הארמנית, כשהאחרונים קיבלו אותם ראשונים לאחר סילוקן מחדר הסעודה האחרונה בשנת 1551.
מכאן, החלה תהלוכה לכנסייה הסורית של מרקוס הקדוש, שבה נערכה תחנת העצירה האחרונה. אולם, החגיגות של יום חמישי הקדוש בירושלם לא הסתיימו עדיין.
בכנסיית גת שמנים: השעה הקדושה
היום המשיך בטקס מסורתי של השעה הקדושה בבזיליקה של גת שמנים, אשר הטקס הוקלט ושודר בשידור ישיר ע"י מרכז המידע הנוצרי. נוצרים מקומיים ומחו"ל התאספו על מנת "להתבונן ולהתפלל" לשעה שבה שהה ישוע המשיח בערב של הייסורים שלו. הקוסטוד החל בכך בכיסוי הסלע של הייסורים שלפני המזבח עם עלי כותרת אדומים. עלי כותרת אלו מסמלים את טיפות הדם של ישוע ואת העובדה שהזיע בלילה של הייסורים שלו באותו מקום בהר הזיתים, הכין שממוקמת כיום הבסיליקה. היתה זו הדבקות והרצון העז של המאמינים שנשענו כנגד הסלע, בסיומה של התפילה, כך גם לגבי נשיקה של הסלע ולקיחת עלי כותרת אדומים עימם.
"ישנם 85 איש המגיעים מטייבה, שבגדה המערבי, שבאו לחגוג את יום חמישי הקדוש עם הקתולים של ירושלים", אמין וניהאד, שני נוצרים צעירים. אולם בטייבה, הם יחגגו את חג הפסחא באותו תאריך של האורתודוכסים ה-1 במאי. כשנשאלו מדוע חשוב היה להם להיות בעיר הקודש ביום זה, התשובה היתה פשוטה וברורה: "בגלל שאנו נוצרים".
הערב המשיך עם תהלוכה לכנסיית פיטר הקדוש של הגליקנטו לאור ירח מלא ונרות שהחזיקו הנוצרים. זו הינה הפריבילגיה שלהם לשיר ולהתפלל בכל שנה בדרך זו, שבה הלך ישוע לאחר מאסרו.
במהלך האירוע, הפטריארך רחץ את רגליהם של 12 סמינריסטים וכהני דת, אשר חידשו את נדרי הכהונה שלהם. לאחר מכן, הפטריארך ברך בשמנים קדושים.
לאחר נטילת הלחם והיין, כהני הדת ערכו תהלוכה מרהיבה מסביב לקברו הריק של ישוע, שהיה עיקר הדגש בעיני הנוכחים.
בבזיליקה של התחייה, חלק מהמאמינים המקומיים ומעט עולי רגל נתקבצו יחד ולקחו את היין והלחם באותו רגע אינטנסיבי היכן שישוע הכריז את נצחונו על המוות. למעשה, הטרידום של הפסחא החל.
לאחר שהמפתח של הבזיליקה הוענק באופן סימבולי לידיו של סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, רוב הסמינריסטים עברו לתפילה של הסקרמנט המקודש לפי הקבר הריק.
בחדר הסעודה העליונה: רחיצת הרגליים של ילדים מירושלים
בו זמנית, אחים פרנציסקאנים אחרים, מלווים בעולי רגל ומשפחות נוצריות מהעיר העתיקה, ערכו מסע עלייה לרגל לחדר הסעודה העליונה.
באתר זה, סיפור של רחיצת הרגליים הוקרא בערבית. האב הקסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה, שחזר את המחווה של ישוע המשיח הגואל, וכרע ברך ורחץ את רגליהם של תריסר ילדים מהקהילה הלטינית של ירושלים. האולם היה כבר מלא ועמוס, והילדים, יחד עם האב פיראס חז'גין, ראש הקהילה שלהם, כבר הגיעו, בנוסף, לעולי רגל רבים.
"אני מאד שמח", אמר עיסא, בן 10, אחד מתריסר הילדים ואמר דניאל "וגם אני!", בכך שביצעו "סלפי" עם חבריהם.
מחדר הסעודה האחרונה, כולם הלכו לכנסייה הארמנית. המסורת כוללת שתי תחנות תפילה: הראשונה שוחזרה לאחרונה בקתדראלת של יעקב הקדוש, והשני - בכנסיית מיכאל הקדוש הארכי-מלאך. האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס הדגיש את הקשרים בין הפרנציסקאנים ובין הקהילה הארמנית, כשהאחרונים קיבלו אותם ראשונים לאחר סילוקן מחדר הסעודה האחרונה בשנת 1551.
מכאן, החלה תהלוכה לכנסייה הסורית של מרקוס הקדוש, שבה נערכה תחנת העצירה האחרונה. אולם, החגיגות של יום חמישי הקדוש בירושלם לא הסתיימו עדיין.
בכנסיית גת שמנים: השעה הקדושה
היום המשיך בטקס מסורתי של השעה הקדושה בבזיליקה של גת שמנים, אשר הטקס הוקלט ושודר בשידור ישיר ע"י מרכז המידע הנוצרי. נוצרים מקומיים ומחו"ל התאספו על מנת "להתבונן ולהתפלל" לשעה שבה שהה ישוע המשיח בערב של הייסורים שלו. הקוסטוד החל בכך בכיסוי הסלע של הייסורים שלפני המזבח עם עלי כותרת אדומים. עלי כותרת אלו מסמלים את טיפות הדם של ישוע ואת העובדה שהזיע בלילה של הייסורים שלו באותו מקום בהר הזיתים, הכין שממוקמת כיום הבסיליקה. היתה זו הדבקות והרצון העז של המאמינים שנשענו כנגד הסלע, בסיומה של התפילה, כך גם לגבי נשיקה של הסלע ולקיחת עלי כותרת אדומים עימם.
"ישנם 85 איש המגיעים מטייבה, שבגדה המערבי, שבאו לחגוג את יום חמישי הקדוש עם הקתולים של ירושלים", אמין וניהאד, שני נוצרים צעירים. אולם בטייבה, הם יחגגו את חג הפסחא באותו תאריך של האורתודוכסים ה-1 במאי. כשנשאלו מדוע חשוב היה להם להיות בעיר הקודש ביום זה, התשובה היתה פשוטה וברורה: "בגלל שאנו נוצרים".
הערב המשיך עם תהלוכה לכנסיית פיטר הקדוש של הגליקנטו לאור ירח מלא ונרות שהחזיקו הנוצרים. זו הינה הפריבילגיה שלהם לשיר ולהתפלל בכל שנה בדרך זו, שבה הלך ישוע לאחר מאסרו.