"תקופת צום הארבעים הינו זמן של המרת הלב והמרה זו משמעה לחזור לישוע המשיח ולבשורה שלו באמצעות של פרקטיקות של צום, צדקה ותפילה" כפי שהאב ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, אוהב לומר. בין "הפרקטיקות של הצום, האח ארטמיו כולל בעבור הפרנציסקאנים של ירושלים, השתתפות בתפילות ובליטורגיה של כנסיית הקבר ועליה לרגל בתקופה זו.
אין זה משמעותו שהאירועים המתרחשים בכנסיית הקבר הינם כה מתישים, מעין סיגוף של תקופת הצום, אלא שהשכיחות שלהם צפופה ודורשת הרבה. אולם יש להבין כי הליטורגיות של תקופת הצום בכנסיית הקבר נחשבות באמצעות ההעברה של הליטורגיה לצעדים העולים והולכים של שיתוף ואחדות עם רז הפסחא.
ימי ראשון של צום הארבעים הינם מייצגי בייחוד. הפטריארך עצמו הוזמן ע"י הפרנציסקאנים לבוא ולערוך התבודדות בכנסיית הקבר. הפרנציסקאנים האחראים על המקום נפגשים עם הפטריארך ומזמינים אותו לסייע בסעודת האדון שאותה אינה עורך, ובמהלכה אינה דורש את הדרשה.
ביום ראשון זה, ה-17 בפברואר, היה זה האח פיראס חג'זין, כהן הדת של הקהילה של סאן סלבטור, אשר ערך את הטקס של יום הראשון הראשון של ההתבודדות בתקופת צום הארבעים. כאן ועכשיו, בעולם שבו פיתויים רבים, יש ללכת לפי הדוגמא של ישוע המשיח ולתת מתנה נדיבה לאל, וזהו היה המסר שלו.
– – –
הדרשה היתה בערבית, ממש כפי שהטקסט מספר הבשורה שבא לאחריה דוקלם והושר בערבית ע"י השמש האח סנדרו תומסביץ.
עמיתיו הסמינריסטים "שתו" בשקיקה את המילים, בשעה שרובם לא הבינו [את השפה] ועודדו אותו. הסקרנות של הסמינריסטים של הפטריארכיה היותה אקוטית ואפילו הפטריארך עצמו שם לב בייחוד לקולו של השמש.
משום שהאח סנדרו הוא קרואטי ונשלח לירושלים מטעם הפרובינציה הפרנציסקאנית שלו על מנת להשלים את תקופת הסמינר שלו. הוא הגיע בספטמבר 2010, והא למד די מהר את הערבית הבסיסית עם הצעירים של הקהילה. "במדינה שלי הייתי חלק מהצעירים הפרנציסקאנים. כאשר באתי לכאן (בגיל 26) רציתי לפגוש את האנשים מהארגון של העובדים הנוצרים הצעירים לפגוש אותם בתרבותם שלהם".
יש לציין כי האח סנדרו הינו בעל מתן של שפות. בנוסף לשפת אימו (קרואטית) הוא מדבר איטלקית ואנגלית רהוטה, עם בסיס טוב בספרדית ובגרמנית. הוא למד שנתיים את הניב הערבי, אולם מיישם זאת באופן תדיר עם הצעירים של הקהילה, אשר מוקסמים מהחיוך שלו, חוש ההומור, הדבקות הדתית קהילתית שלו וכמובן מהגיטרה שלו.
ביום ראשון זה היתה זו הפעם השלישית שהאח סנדרו קרא את ספר הבשורה בשעה שקרא אותה בערבית.
הוא נראה מעט מתוח כשהגיע. "התאמתי על זה משך חמישה או שישה ימים." וכאשר התיישב והקשיב לדרשה, הוא עדיין התרכז באופן מלא במסגרת תפקידו כשמש. אולם החיוכים של עמיתיו הסמינריסטים ושל המאמינים דוברי הערבית העביר את המסר של השבח.
שמחתו של האח סנדרו כפולה: השמחה בהיותו שמש והיותו מסוגל לקרוא ולשיר את ספר הבשורה בפעם הראשונה בכנסיית הקבר וגם העשייה הזו בתרבות היכן שהאל מיקם אותו.
המהירות שבה למד האח סנדרו ערבית ללא השתייכות לפרובינציה של הקוסטודיה ראויה לציון. אולם האחים של הקוסטוידיה עושים זאת גם כן. הרבה אחים איטלקים וספרדים יודעים ערבית ולעיתים אף עברית. האח אתנאסיו, שבמקורו מטקסס (ארה"ב), היה אפילו בקהילה בסוריה.
למרות שהיו שנים שבהם היה דגש דל על השפות המומיות, הקוסטוד הנוכחי של ארץ הקודש ייסד את שנת השפה. כל אח צעיר בקטוסטודיה חייב להקדיש שנה אחת במסגרת הפורמציה הפרנציסקאנית על מנת ללמוד את השפות של הקוסטודיה: ערבית, עברית או יוונית בהתאם להעדפתו, והם יכולים ללמוד או להביא לשלמות שפה אחרת.
באופן זה, האחים של הקוסטודיה מכינים עצמם לשרת מספר רב של אנשים כל אחד בשפתו שלו.
אין זה משמעותו שהאירועים המתרחשים בכנסיית הקבר הינם כה מתישים, מעין סיגוף של תקופת הצום, אלא שהשכיחות שלהם צפופה ודורשת הרבה. אולם יש להבין כי הליטורגיות של תקופת הצום בכנסיית הקבר נחשבות באמצעות ההעברה של הליטורגיה לצעדים העולים והולכים של שיתוף ואחדות עם רז הפסחא.
ימי ראשון של צום הארבעים הינם מייצגי בייחוד. הפטריארך עצמו הוזמן ע"י הפרנציסקאנים לבוא ולערוך התבודדות בכנסיית הקבר. הפרנציסקאנים האחראים על המקום נפגשים עם הפטריארך ומזמינים אותו לסייע בסעודת האדון שאותה אינה עורך, ובמהלכה אינה דורש את הדרשה.
ביום ראשון זה, ה-17 בפברואר, היה זה האח פיראס חג'זין, כהן הדת של הקהילה של סאן סלבטור, אשר ערך את הטקס של יום הראשון הראשון של ההתבודדות בתקופת צום הארבעים. כאן ועכשיו, בעולם שבו פיתויים רבים, יש ללכת לפי הדוגמא של ישוע המשיח ולתת מתנה נדיבה לאל, וזהו היה המסר שלו.
– – –
הדרשה היתה בערבית, ממש כפי שהטקסט מספר הבשורה שבא לאחריה דוקלם והושר בערבית ע"י השמש האח סנדרו תומסביץ.
עמיתיו הסמינריסטים "שתו" בשקיקה את המילים, בשעה שרובם לא הבינו [את השפה] ועודדו אותו. הסקרנות של הסמינריסטים של הפטריארכיה היותה אקוטית ואפילו הפטריארך עצמו שם לב בייחוד לקולו של השמש.
משום שהאח סנדרו הוא קרואטי ונשלח לירושלים מטעם הפרובינציה הפרנציסקאנית שלו על מנת להשלים את תקופת הסמינר שלו. הוא הגיע בספטמבר 2010, והא למד די מהר את הערבית הבסיסית עם הצעירים של הקהילה. "במדינה שלי הייתי חלק מהצעירים הפרנציסקאנים. כאשר באתי לכאן (בגיל 26) רציתי לפגוש את האנשים מהארגון של העובדים הנוצרים הצעירים לפגוש אותם בתרבותם שלהם".
יש לציין כי האח סנדרו הינו בעל מתן של שפות. בנוסף לשפת אימו (קרואטית) הוא מדבר איטלקית ואנגלית רהוטה, עם בסיס טוב בספרדית ובגרמנית. הוא למד שנתיים את הניב הערבי, אולם מיישם זאת באופן תדיר עם הצעירים של הקהילה, אשר מוקסמים מהחיוך שלו, חוש ההומור, הדבקות הדתית קהילתית שלו וכמובן מהגיטרה שלו.
ביום ראשון זה היתה זו הפעם השלישית שהאח סנדרו קרא את ספר הבשורה בשעה שקרא אותה בערבית.
הוא נראה מעט מתוח כשהגיע. "התאמתי על זה משך חמישה או שישה ימים." וכאשר התיישב והקשיב לדרשה, הוא עדיין התרכז באופן מלא במסגרת תפקידו כשמש. אולם החיוכים של עמיתיו הסמינריסטים ושל המאמינים דוברי הערבית העביר את המסר של השבח.
שמחתו של האח סנדרו כפולה: השמחה בהיותו שמש והיותו מסוגל לקרוא ולשיר את ספר הבשורה בפעם הראשונה בכנסיית הקבר וגם העשייה הזו בתרבות היכן שהאל מיקם אותו.
המהירות שבה למד האח סנדרו ערבית ללא השתייכות לפרובינציה של הקוסטודיה ראויה לציון. אולם האחים של הקוסטוידיה עושים זאת גם כן. הרבה אחים איטלקים וספרדים יודעים ערבית ולעיתים אף עברית. האח אתנאסיו, שבמקורו מטקסס (ארה"ב), היה אפילו בקהילה בסוריה.
למרות שהיו שנים שבהם היה דגש דל על השפות המומיות, הקוסטוד הנוכחי של ארץ הקודש ייסד את שנת השפה. כל אח צעיר בקטוסטודיה חייב להקדיש שנה אחת במסגרת הפורמציה הפרנציסקאנית על מנת ללמוד את השפות של הקוסטודיה: ערבית, עברית או יוונית בהתאם להעדפתו, והם יכולים ללמוד או להביא לשלמות שפה אחרת.
באופן זה, האחים של הקוסטודיה מכינים עצמם לשרת מספר רב של אנשים כל אחד בשפתו שלו.