קיבלנו בקשות מגוונות בנוגע להבעת הדעה שלנו אודות מה שמתרחש בעזה.
בכנות, לא אמרנו דבר עד כה, משום שלא ידענו מה לומר עוד.
המוסדות הכנסייתיים כבר עדכנו והביעו את דעתם אודות המקרה ולכן אין טעם לחזור על מה שכבר פורסם בהקשר של הצהרות מאוזנות ומדויקות.
באירועים מיוחדים תוכחות רגילות לגבי אירוע מזמין עוינות וקריאה לדו שיח ולמרות שהם נכונים מאד והכרחיים, הם מנותקים מהמציאות כפי שנתפס ממסר צבוע. בארוע דמים מיותר זה המתרחש בפעם המי יודע כמה, עלינו לציין מספר דברים.
1. שוב, האלימות, המוות וההרס הם השפה המשותפת שבה אנו מוצאים את עצמנו.אין כל הגיון בהתחלה של דיון של מי יזם את הקונפליקט או למנות את המתים או להטיל את האחריות. אנו יודעים רק שמצב של חוסר פתרון נמצא שוב ויהיה זה רק עניין של זמן עד שהכל יתחיל שוב מחדש, מעין מעגל מרושע וחסר תועלת. לצערנו הרב, לא נראה שישנו כרגע פתרון מקיף והפתרון נראה רחוק מאוד.
2. אנו מקווים שאלימות כזו לא תביא להתקפות ולצורות אחרות של תגובה שיחזירו אותנו אחורנית מבחינת הזמן. הכרחי שכל מי שאחראי יעבוד קשה על מנת לשוב למתינות, שליטה ולהמנע מכל התדרדרות מסוכנת של המצב.
3. בפניה של אלימות כה רבה וחוסר האונים שלה, עבור אנו המאמינים, תפילה נותרת המשאב היחידי. התפילה הינה הכרחית כמו האוויר שאנו נושמים, משום שמאפשר לנו להתבונן במה שקורה דרך העיניים של האמונה. האדם המאמין צריך להסתכל על העולם בעיני האל שהינו צודק ואב הרחמן. זו הדרך היחידה שלא ליפול להגיון של אלימות וסרוב לאחר, המאפיין את הקונפליקט ארוך היומין הזה שלו אנו עדים. למרות כל מה שקורה, אנו צריכים להאמין שוב באחר. ללא האל הכל יהיה בלתי אפשרי.
4. הקהילות הדתיות שלנו צרייכות לשרוד ושוב למלא את תפיקידיהן בהרבה יוזמות קטנות של דו שיח ושל שלום. הן לא ישנו את העולם בארץ הקודש, אבל הן יספקו את החמצן שיאפשר את ההבנה של האנשים שלמרות הכל, יש הררבה אנשים המתנגדים להגיון זה וכי הם חלק מדרך מסוכנת וחמורה. מעל לכל, זו חובה של המוסדות [הדתיים] שעובדים עם אנשים צעירים שבידיהם העתיד יימסר, ליזום לטובת הדו שיח.
5. בשעה שההיסטוריה של המזרח התיכון משתנה גם בהווה, נראה כי ארץ הקודש נותרת ללא שינוי. בארץ הקודש, כבשאר המזרח התיכון הקהילות [הנוצריות] נקראות לתת עדות, להעביר את האמון ולא להיכנע לחוסר אונים. יהודים, מוסלמים ונוצרים נקראו בארץ זו ע"י ההשגחה האלוהית לחיות יחד. אנו רוצים להראות שחיינו, שהקריאה הזאת היא אפשרית וברת מימוש. ואנו מוכנים להתחיל את הכל שוב מחדש באותה נחישות ובטחון.
בכנות, לא אמרנו דבר עד כה, משום שלא ידענו מה לומר עוד.
המוסדות הכנסייתיים כבר עדכנו והביעו את דעתם אודות המקרה ולכן אין טעם לחזור על מה שכבר פורסם בהקשר של הצהרות מאוזנות ומדויקות.
באירועים מיוחדים תוכחות רגילות לגבי אירוע מזמין עוינות וקריאה לדו שיח ולמרות שהם נכונים מאד והכרחיים, הם מנותקים מהמציאות כפי שנתפס ממסר צבוע. בארוע דמים מיותר זה המתרחש בפעם המי יודע כמה, עלינו לציין מספר דברים.
1. שוב, האלימות, המוות וההרס הם השפה המשותפת שבה אנו מוצאים את עצמנו.אין כל הגיון בהתחלה של דיון של מי יזם את הקונפליקט או למנות את המתים או להטיל את האחריות. אנו יודעים רק שמצב של חוסר פתרון נמצא שוב ויהיה זה רק עניין של זמן עד שהכל יתחיל שוב מחדש, מעין מעגל מרושע וחסר תועלת. לצערנו הרב, לא נראה שישנו כרגע פתרון מקיף והפתרון נראה רחוק מאוד.
2. אנו מקווים שאלימות כזו לא תביא להתקפות ולצורות אחרות של תגובה שיחזירו אותנו אחורנית מבחינת הזמן. הכרחי שכל מי שאחראי יעבוד קשה על מנת לשוב למתינות, שליטה ולהמנע מכל התדרדרות מסוכנת של המצב.
3. בפניה של אלימות כה רבה וחוסר האונים שלה, עבור אנו המאמינים, תפילה נותרת המשאב היחידי. התפילה הינה הכרחית כמו האוויר שאנו נושמים, משום שמאפשר לנו להתבונן במה שקורה דרך העיניים של האמונה. האדם המאמין צריך להסתכל על העולם בעיני האל שהינו צודק ואב הרחמן. זו הדרך היחידה שלא ליפול להגיון של אלימות וסרוב לאחר, המאפיין את הקונפליקט ארוך היומין הזה שלו אנו עדים. למרות כל מה שקורה, אנו צריכים להאמין שוב באחר. ללא האל הכל יהיה בלתי אפשרי.
4. הקהילות הדתיות שלנו צרייכות לשרוד ושוב למלא את תפיקידיהן בהרבה יוזמות קטנות של דו שיח ושל שלום. הן לא ישנו את העולם בארץ הקודש, אבל הן יספקו את החמצן שיאפשר את ההבנה של האנשים שלמרות הכל, יש הררבה אנשים המתנגדים להגיון זה וכי הם חלק מדרך מסוכנת וחמורה. מעל לכל, זו חובה של המוסדות [הדתיים] שעובדים עם אנשים צעירים שבידיהם העתיד יימסר, ליזום לטובת הדו שיח.
5. בשעה שההיסטוריה של המזרח התיכון משתנה גם בהווה, נראה כי ארץ הקודש נותרת ללא שינוי. בארץ הקודש, כבשאר המזרח התיכון הקהילות [הנוצריות] נקראות לתת עדות, להעביר את האמון ולא להיכנע לחוסר אונים. יהודים, מוסלמים ונוצרים נקראו בארץ זו ע"י ההשגחה האלוהית לחיות יחד. אנו רוצים להראות שחיינו, שהקריאה הזאת היא אפשרית וברת מימוש. ואנו מוכנים להתחיל את הכל שוב מחדש באותה נחישות ובטחון.