ביום שבת הקדוש, באותו מקום שבו ה-אנסטזיס, נאספו מאמיניים רבים שהמתינו לליל השימורים של חג הפסחא, ה"אמא" של כל לילות השימורים.
לפי המסורת, את הפרנציסקאנים הוביל האח הפרנציסקאני דוברומיר, סגן הקוסטוד, מלוה בפטריארך הלטיני של ירושלים כשכולם נפגשו בפטריארכיה.
פרנציסקאנים, סמינריסטים, אבירים של כנסיית הקבר, כולם עמדו מסביב לקבר לפני המזבח שהוצב שם.
אולם כעת בכניסה לבזיליקה [של התחייה], לפני אבן המשיחה (כשהדלתות סגורות) האירוע מתחיל עם הברכה על האש.
האש נדלקת מחדש ונכבית בנרות של הקבר, אש חדשה המדליקה נר חדש של חג הפסחא. לאחר ה"אקסולטאט: המקראות עוקבות האחת אחרי השנייה. "אינני מכחיש כי ללא הטקסט, היה קשה לעקוב או להתמקד", לוחשת פאולינה, עולת רגל מפולין, עם עיניים כחלות בוהקות, גם משום שיש הרבה רעש. "עבורי", היא ממשיכה, "חשוב לחיות את הרז באותו קום של האנסטזיס". מסביב למזבח, מספר קבוצות של עולי רגל ותיירים ממשיכים לבקר בבזיליקה.
המקרא הראשון מתייחס להיסטוריה של הישועה ולאחר מכן נשמע "כבוד לאלוהים במרומים" [גלוריה בלעז] וממלא את הכיפה של המבנה, מלווה בעוגב ובפעמוניים המצלצלים במלוא כוחם.
לאחר מכן, לפני הקבר הריק, הפטריארך מצהיר את הטקסט המדבר על התחייה מספר הבשורה. אין מקום בעולם שבו רגע זה אינטנסיבי כמו כאן בירושלים, המקום שבו ארעה התחייה.
"בערבית הבזיליקה מכונה כנסיית התחייה", אמר האב ראאד אבו-סהליה, "אנו לא רוצים להישאר כל חיינו בגולגולתא, זמנים קשים תמיד הם ארעיים, והמסר של חג הפסחא הינו השמחה, הנצחון של החיים על המוות, כולל על כל הבעיות שלנו!".
משך חודש שלם הנוצרים בירושלים חזרו על נדריהם בכל השפות. האח הפרנציסקאני איימן, יליד נצרת, אומר "המשיח קם", הסביר בערבית, "משמעו ישוע המשיח קם לתחייה! ועל כך יש לענות "האקאנקאם". כנוצרי של ארץ הקודש אני מאמין שעלינו לחיות את הרזים של ישוע המשיח באותם המקומות שבהם התרחשו האירועים ולחזור אליהם על מנת לחיות רגע חי במסגרת חיי היום יום שלנו. כאח פרנציסקאני", ממשיך איימן, "חג הפסחא הינו חסד מיוחד. כאן ועכשיו הן שתי המילים הנמצאות תמיד בתפילותיי. זהו כאן ועכשיו שישוע המשיח קם לתחייה. המסר של המקום הקדוש הזה הינו לאהוב הן את החבר והן את האויב שלנו, מרגע לידתנו ועד המוות. עלינו לשאת עדות של ישוע בחיינו והריח המתוק שקיבלנו אתמול בלילה...חייבים לחוות אותו בכל יום."
ולכן, מחר, ממש כאן, ולמשך שמונה ימים אנו נחגוג שמחה זו: ישוע קם לתחייה, הוא באמת קם לתחייה!".