שאהיד הא ילד בן חמש בלבד. הוא במקורו מסוריה, אולם הוא חי באופן ארעי בלבנון. אם מבקשים ממנו לומר מה הוא רוצה לעשות, אזי הוא עונה, "להרוויח כסף, לקנות נשק ולהילחם". פטימה, מצד שני, כבר בת 12 ואין דבר אחד שהיא בטוחה לגביו בהקשר לעשייה: "אני רוצה לגדול; אני לא רוצה להיהפך לכלום.". אלו הם חזונות חסרי תקווה של המחר שהאח הפרנציסקאני תאופיק בו מרחי נלחם כנגדם על בסיס יומי בלבנון. האח הפרנציסקאני, ככהן הדת של האזור בפרובינציה הערבית של שאול הקדוש, וכאח ממונה אחראי של המנזר של יוסף הקדוש שבבירות, מכיר את האנשים שלו היטב. הוא עובד על מנת לשרת בקהילה של הקוסטודיה של ארץ הקודש ובכל סופשבוע הוא נוסע מאות קילומטרים הלוך ושוב לדרום לבנון על מנת לערך את סעודת האדון ב-טיר [צידון] ובדיר מימאס. הבעיות שהוא מתמודד עימן הינן מרובות שכבות, אולם האח תאופיק אינו מאבד את כוחו.
הקוסטודיה והאב הכללי בלבנון. הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ביקר במנזר בבירות למשך שלושה ימים באפריל האחרון ויכול היה לפגוש את האחוות הנוכחות שם ולראות את העבודה הרוחנית והחומרית שמתבצעת. האב הכללי של מהסדר הפרנציסקאני גם הגיע עימו על מנת להביא עידוד, עם הידע שלבנון חוותה בנסיבות של המלחמות האחרונות. "הוא הזמין אותנו לפתוח את דלתות המנזרים ולצאת החוצה", האח תאופיק נזכר. "הוא הזמין אותנו להיפתח כמו שהאפיפיור פרנסיס שהזמין את האחים הפרנציסקאנים הוזמנו ללכת לפרברים. כפרנציסקאנים, עלינו להיות הראשונים לחבוק את המסר הזהשל האפיפיור: עלינו לפתוח את הדלתות ולצאת החוצה ולאחר מכן לקבל את פניהם של האנשים."
קבלת פנים בבירות. המילה "ברוך הבא" הינה רבת משמעות לאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה בלבנון. במנזרים שלהם, הם מיישמים זאת בהבטים מגוונים. "הכנסייה שלנו של יוסף הקדוש בבירות תמיד פתוחה וידועה לכל. הם קוראים לה "הכנסייה הקדושה" ורבים הולכים לשם לשם וידוי.", אומר האח תאופיק, האח הממונה האחראי של אחווה הכוללת שלושה אחים פרנציסקאנים. בביירות, ישנו גם פעוטון, המנוהל על ידי עמאים, כשהשנה כולל 26 ילדים מרקעים שונים ומדתות שונות. לקבל את פניו של כל אדם אינו מיועד רק למקומיים, אלא גם לזרים עוברי האורח: חדרי המנזר תמיד מוכנים לקבל את פני האורחים.
הריסה, דיר מימאס, טריפולי. הנוכחות הפרנציסקאנית בלבנון נטועה גם כן במנזרים אחרים: הריסה וטריפולי, בנוסף לפעילויות המתרחשות בטיר [צור] ובדיר מימאס. בהריסה, אנו גם עובדים עם שלושה משפחות מעיראק", אומר האח תאופיק, "והילדים מתאספים במנזר. פעילויות וסיוע חינוכי מתקבלים שם.". עוד 14 משפחות של פליטים עיראקיים מצאו תמיכה בדיר מימאס תודות לפרנציסקאנים: "ישנן גם משפחות לא נוצריות, אולם אין אנו רוצים אפלייה. אנו נותנים להם מזון, שירותי בריאות ויותר מכל, אנו מעודדים את ילדיהם ללכת לבית הספר ומסייעים להם חומרית." מיזמים עם פליטים מתבצעים גם כן תודות לתרומה של הקרן של יוחנן פאולוס השני.
טריפולי הינה העיר השנייה בגודלה בלבנון והנוצרים מהווים שם בין 4-6 אחוזים מכלל האוכלוסייה. ""מייד לאחר קונגרס הקפיטולארי בתחילת נובמבר, נפתחנו מחדש בטריפולי לאחר שהיינו סוגרים מאז 1976", מצהיר בגאווה האח הממונה על האחווה בבירות. שני אחים פרנציסקאנים גרים שם כעת והם מחויבים ליצור מרכז ספורט לצעירים משום ,"שספורט הינה שפה שאינה יודעת [הבדלי] דת."
נוצרים בלבנון. בנוסף ל-4.5 מילון של סך כל אוכלוסיית לבנון, בלבנון ישנם עוד 2 מיליון פליטים. רובם הם מוסלמים סונים ולאחר מכן מחציתם פלסטינים שהגיעו לאחר 1948. כיום הנוצרים בלבנון מהווים כ-38% מהאוכלוסייה, שמתורגמים מספרית לכ-1.6 – 1.8 מיליון איש. הקהילה הנוצרית הראשונה הינה המרונית, לאחר מכן היוונית אורתודוכסית והיוונית קתולית. הקהילה הלטינית כוללת רק 15,000 בכל לבנון. לכן סעודות האדון שמבצעים האחים הפרנציסקאנים מהקוסטודיה של ארץ הקודש כוללים מתפללים מכל הזרמים הנוצריים. עבור הצעירים, היוזמות הינן קשות (למשל: קייטנות קיץ או ארגן של הצעדה הפרנציסקאנית), אולם לרבים קשה להשתתף בכך כתוצאה ישירה של המלחמה.
אנשים צעירים ופליטים. מה אנשים צעירים לבנונים צריכים כיום? האח הפרנציסקאני תאופיק מבהיר זאת: "הם צריכים להיות נאהבים, וזה הדבר שיש לדעת אם אתה עובד עימם. הם צרכים מישהו לצידם שיחלוק את החרדות שלהם ואת התקוות שלהם". זה בדיוק מה שהאחים הפרנציסקאנים מנסים לעשות כל יום, עם תמיכת הקוסטודיה של ארץ הקודש ועזרה בסיסית מהאגודה בעד ארץ הקודש.
מלבנון, עקב הקשיים [שהם חווים], יותר ויותר אנשים מהגרים לארצות אחרות. "אני מקווה שאנשים אלו יחושו ברצון לשוב לארצם יום אחד, אולם אם הם ייאלצו ללכת מכאן אזי אני מקווה שהם לא יחושו "סחורת חליפין","אמר האח הפרנציסקאני. "אני מזמין אותך להתבונן בהם באופן אנושי. אנו עושים מה שאנו יכולים לעשות כאן, ואנו מנסים לעזור ולהיות כלים בידי האל. אנו שמים בידי האל את הנוכחות שלנו ואת העבודה שלנו."
ביאטריס גוארארה
