800 שנים עברו מאז שהאחים הפרנציסקאנים הגיעו למזרח התיכון, והרבה דברים השתנו מאז שהתחילה הרפתקה זו. ברם, מחויבות ודבקות שבה, משך 800 שנים, האחים הפרנציסקאנים שמרו על המקומות הקדושים ועבדו על מנת לשרת את האנשים המקומיים לא השתנו. מסיבה זו, על מנת להבין מה שהקוסטודיה של ארץ הקודש הינה כיום, עלינו להתחיל איתם ועם סיפורם: הם הגיעו מכל העולם וממדינות שונות ולכל אחד מהם ישנו יעד וייעוד מיוחד.
האח הפרנציסקאני ג'זרי קראי ראה את ירושלים בפעם הראשונה בשנת 1983. הוא בא ללמוד בסמינר של סאן סלבטורה בגיל 20, וכעת הוא מכהן ככהן דת 30 שנים. כיום הוא נמצא בקפריסין, היכן שהוא משמש כשגרירי הקוסטוד והאח הממונה על המנזר שבניקוסיה.
מדוע הפכת לאח פרנציסקאני?
היה לי את הדחף הזה להיהפך לכהן דת תודות לכהן דת של המחוז שהדריך אותי להיות פרנציסקאני, הרקטור של המנזר ליד קרקוב בפרובינציה שלי. הוא הציע שאגיע לבית הספר שלהם להתנסות כיצד אנשים צעירים אלו חיים וכך התחלתי להכיר את המסדר הפרנציסקאני, שפתח את העולם עבורי. אני נזכר במשפט יפה שהרקטור אמר לי: "אם תהיה פרנציסקאני, אתה תהיה אזרח העולם". היתה זו השגחה עליונה, משום שהחוויות שלי כמשרת האל בקוסטודיה משך 30 שנה, בהקשר לביטוי זה הוכיח את עצמו כאמיתי עבורי. הייתי פתוח מאד למימד הבינלאומי של הקוסטודיה, כמי שהשתייך לסמינר הבינלאומי שבירושלים, ברב תרבותיות, רב אתניות ורב לשוניות. תמיד זכרתי את כהן הדת הזה שידע כיצד להיות אינטואיטיבי וכיוון אותי בכיוון הנכון, שאני שמח שהמשכתי לחבוק.
כיצד למדת אודות הקוסטודיה של ארץ הקודש?
שמעתי עליה בפעם הראשונה כשה-פורמאטור שלי הציע לי להגיע וללמוד בירושלים. לא ידעתי על הקוסדטויה של ארץ הקודש כלל. לאחר מכן, לחיות בירושלים ולעבוד במגוון תחומים והכמיהה הזאת לארץ הקודש עיצבה אותי להיות פרנציסקאני. הוא [הפורמטור] פתח לפני פרספקטיבה של שירות היכן שהאדון קורא לי. לאחר כמעט 30 שנה מאז מסעי לירושלים כסטודנט העוזר במשרדים שונים, החל מ-2013, אני נמצא כעת בקפריסין. אני בגלות מהמולדת של ירושלים, אולם זוהי גלות שהינה חלק מההיסטוריה העצומה של הנוכחות הפרנציסקאנית במזרח התיכון.
מהו הייעוד שלך בארץ הקודש?
אני אחראי על המיסיון הפרנציסקאני שבקפריסין. אני הנציג [או: שגריר] של הקוסטוד לקפריסין, היכן שישנם שלושה מנזרים פרנציסקאניים. אני האח הממונה האחראי של המנזר שבניקוסיה ולאחר מכן יש לנו בית בלרנקה ובית ב-לימאסול. כיום ישנם תשעה אחים פרנציסקאנים. בנוסף לכך, אני באופן חלקי סגן הפטריארך בעבור מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה בקפריסין. אני כהן בקפריסין, כשעיקר האחריות שלי הינה לשרת את הקתולים.
יש לנו קהילה גדולה של זרים וסטודנטים מאפריקה, פיליפינים, ויאטנם ועוד. אנו עובדים הן בצפון והן בדרום ויש לנו קהילה משולבת ואנו חוגגים אירועים דתיים במספר שפות בכל קהילה. בדרך כלל, פעם בחודש, יש לנו ליטורגיות עבור הפיליפינים, פולנים, הודים, ספרדים, סרי לנקים, בשפת האם שלהם. לעיתים, מאמינים יכולים לנסוע 400 ק"מ ביום ראשון, אולם זה נפלא כשאנשים מבקשים את השירות מכהן הדת.
כיצד אתה משלב את הייעוד שלך עם היותך פרנציסקאני?
הדבר הכי חשוב בבחירה שלך להיות מסוגל את ההבטים החיוביים. אני אומר זאת בהלצה שאני בגלות, ודבר זה משמעו להתמודד עם אתגרים חדשים. בחמישים שנה, למדתי מספר שפות (אנגלית, יוונית) ודבר זה מאפשר לי לפתח את המיומנויות ולבצע תפקידי שונים לחלוטין. ביצעתי עבודה פסטורלית בעבר, כשכעת אני כהן דת במשרה מלאה הן בקהילה שלי והן בתפקיד של סגן [הפטריארך]. תפקיד זה הינו חלק ממה שפרנציסקאני צריך להיות: צריך ללכת היכן שנדרש. אנו אזרחי העולם אולם אנו מתאימים עצמנו לעולם זה ולא ההפך. אלינו למצוא מחדש את הדרך שהאדון מכוון אותנו אליה, לנסות לחיות זאת עם שמחה ורצינות על ידי עשיית העבודה שמראים לנו אותה.
מהי המוטיבציה היום יומית שלך בעבודה ובחיים רוחניים?
הקהילה ותפילה אישית היא מה שחייב להדריך ולהזין את הייעוד. הייעוד הוא שם של האדון שלנו, כך שעלינו לשבת לרגליו מעת לעת ולאחר מכן לדבר איתו [להתפלל]. זהו חלק מהייעוד שלנו להיות משרתים של מערכת יחסים אנושית, לא רק אחווה פרנציסקאנית, אלא גם בכנסייה עצמה. מה שגם חשוב הוא להיות פתוח לדו שיח, אפילו בין דתי. הדיאלוג האקומני כבר קיים, משום שאני גם חלק מקבוצה של דו שיח [בין דתי] עם ראשי הכנסיות הנוצריות ועם המופתי התורכי.
האם החיים בארץ הקודש שינו את הדרך שבה אתה מתייחס לדת?
בהחלט. לחיות בארץ הקודש משמע להיכנס לדיאלוג מעמיק עם התנסות אישית של אמונה שהתגלתה ונוצרה שם, לא רק בישוע המשיח ובשליחים, אלא גם בכנסייה. על ידי נגיעה באבנים אלו, אנו נוגעים בחוויה של האל שגילה את עצמו והפך לאדם, שמת, קם לתחייה ונתן לנו את רוח הקודש. האמונה שלי וההתנסויות שלי כפרנציסקאני דתי הועשרו מאד [עקב כך].
מה היה הרגע המבורך ביותר והמכשולים בדרכך כאח פרנציסקאני?
בוודאי, תמיד ישנם קשיים, בייחוד בחוסר של כח אדם מיומן בקפריסין ועם השפה והמתקנים שהינם זמינים.
אחד מהדברים המשמחים שאני חווה כאן, מצד שני, קשור לאנשים שהם פשוטים וטובים. תמיד יש לזכור שאנו בארץ במה רוב המאמינים הינם זרים, עניים, עובדי כפיים ועובדים. האנשים שמחים להשתתף וכך אפילו אם אנו מודעים לקשיים, אנו יודעים שההשגחה העליונה תסייע בידינו.
האם יש לך מסר לצעירים בתהליך של הקריאה [לשירות הכנסייה]?
להיות אח פרנציסקאני משמעו להיות אזרח העולם. עבור אלו שליבם פתוח בפני הרפתקה, חשים שהם רוצים לאהוב, לאהוב את האל ואת האחר, חיים פרנציסקאניים הינם הדרך הטובה ביותר לכך.
היום העולם זקוק לפשטות, והאפיפיור פרנסיס הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך.
N.S. – B.G.
