800 שנים עברו מאז שהאחים הפרנציסקאנים הגיעו למזרח התיכון, והרבה דברים השתנו מאז שהתחילה הרפתקה זו. ברם, מחויבות ודבקות שבה, משך 800 שנים, האחים הפרנציסקאנים שמרו על המקומות הקדושים ועבדו על מנת לשרת את האנשים המקומיים לא השתנו. מסיבה זו, על מנת להבין מה שהקוסטודיה של ארץ הקודש הינה כיום, עלינו להתחיל איתם ועם סיפורם: הם הגיעו מכל העולם וממדינות שונות ולכל אחד מהם ישנו יעד וייעוד מיוחד.
האח הפרנציסקאני קרלוס סנטוס, 62, הינו במקור מהפיליפינים והחל משנת 2013הוא נמצא בתל-אביב, וגם משר את הקהילה של ארץ מוצאו. כאח אחראי ממונה על המנזר של כנסיית פיטר השליח הקדוש, הוא גם אחראי על הדאגה הקהילתית למהגרים.
כיצד החלטת להיות אח פרנציסקאני?
זכיתי לקבל אתך הקריאה [לשירות הכנסייה] שלי בגיל מאד צעיר, כשהייתי בן 8. כשהייתי עדיין בבית הספר, חשתי שעליי להיות כהן דת. לאחר בית הספר, רציתי ללכת לסמינר, אלם עקב סוגיות כלכליות הייתי צריך להישאר בבית. משך 10 שנים עבדתי בארצי עבור חברה יפנית. באותה התקופה, היתה לי חברה ותכננתי להתחתן, אולם הקריאה שלי היתה עדיין שם. הייתי בן 29.סיפרתי להורים שלי שאני מתכנן להתחתן, אולם שהאל קורא לי. כך, נאמר לי שהדרך הלוגית תהיה על מנת ולנסות ולהיות כהן דת, והבנתי אז שזו הבחירה הנכונה.
כיצד ידעת על הקוסטודיה של ארץ הקודש ומדוע אתה חלק ממנה?
הבנתי שהאל רוצה שאהיה לפרנציסקאני בארץ הקודש כששמעתי על ידיד שהיה כהן דת ומורה בארץ הקודש. רק שמעתי שהוא הודה לחבר של אימי. בה בעת, היה גם סמינריסט פרנציסקאני שכיוון אותי לסמינר פרנציסקאני. לכן הופניתי לאחראי על הקריאה בפיליפינים ושם התחלתי את המסע שלי.
הייתי בן 29 ולא יכולתי לשוב על עקבותיי. בפיליפינים לימודים בסמינר מתחילים מיד לאחר התיכון או במהלך התיכון, משמע כשאתה בן 17. אולם הייתי מבוגר בהרבה כך שחשבתי שלא אתקבל. אמרתי לכולם שאם אתקבל למרות גילי, יהיה זה סימן. וכך היה משם שהסמינר במנילה קיבל אותי.
מרגע שהפכתי לכהן דת, הפכתי לכהן דת של שתי קהילות, מנהל סמינר ומאוחר יותר, בשנת 2009, נסעתי שוב לרומא ככהן דת של קהילה.
אולם,ת תמיד רציתי להגיע לארץ הקודש ויום אחד פגשתי את הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה. הוא אמר לי שצריכים פיליפינים על מנת לסייע עם מהגרים, בייחוד בתל אביב-יפו. כך הגעתי ליפו בשנת 2013.
מהו הייעוד שלך בארץ הקודש?
היעוד שלי הוא לטפל במקומות הקדושים ובעולי הרגל, בייחוד בכנסיה של פיטר הקדוש ביפו. כאן, אנו זוכרים את המקום שבו פיטר ראה את החיזיון המתואר בברית החדשה (מעשי השליחים, פרק ט). היעד הראשי שלי הינו לטפל במהגרים, היות והרבה מהם מגיעים משם [הפיליפינים] לתל אביב.
יש לנו שלושה מרכזים: קהילת אנטוני הקדוש, כנסיית פיטר הקדוש ומרכז טקנמרקסיר. יש כ-3000 מהגרים בקרב הקהילה הנוצרית הפיליפינית, אולם רובם חברים בקהילה של החסד האלוהי, הכולל קהילה פיליפינית המונה 1500 מהגרים שהולכים לסעודת האדון בימי חמישי (2 סעודות אדון), שבת (4 סעודות אדון) ויום ראשון (7 סעודות אדון). בכנסיה של אנטוני הקדוש יש לנו 700 פיליפינים, אולם עקב קושי להגיע לשם (אין תחבורה ציבורית זמינה בשבתות, למשל), הם הולכים למרכז טקנמרקסיר. אני מסייע להם בייחוד בלחגוג את הסקרמנטים. בקהילה שלנו, ישנם כהני דת ממקומות שונים בעולם כדי לעזור עם המהגרים. אחד, למשל, דואג להודים ולארמנים; אחד אוקראיני והוא דואג למלכיתים; אחר משרת את הנוצרים הפולנים; אחד משרת את האריתראים; וישנו אמריקני המסייע לקבל עולי רגל.
מה מניע אותך [מוטיבציה] ביום יום של הייעוד שלך ובחיים הרוחניים?
החיים שלנו הם תפילה. זה מה שמניע אותי ודוח אותי קדימה לבצע את ייעודי, בייחוד ההוחדה [אוריסטיה] והליטורגיה של השעות.
מהי הברכה הגדולה ביותר ומה המכשולים בדרכך כאח פרנציסקאני?
אחד מהאתגרים שלי הינו שנוכחות בסעודת האדון הינה מאד מוגבלת. אנשים באים לסעודת האדון רק ביום ראשון.
בפיליפינים, שהינה ארץ מאד קתולית, ישנם 10,000 איש שהולכים לסעודת האדון בקהילה שלי, כשיש 16 סעודות אדון בכל יום ראשון; כל אחר צהריים אנו נפגשים עם ארגונים שונים; אנו מטפלים בחולים ונוכחים בלוויות. ישנה עבודה רבה ואנשים קוראים לנו. אולם כאן, ואפילו ברומא, אין מה לעשות. בסופי שבוע ישנן סעודות אדון, אולם אין זה דומה כלל לפיליפינים. דבר זה מאפשר לי זמן להרהר בעבודתי כנוצרי וכאח פרנציסקאני.
קושי אחד שאני רואה כאן הינו עם הצעירים. הם חיים בקהילות שונות זה קשה להם. בבית הספר,למשל, הם לומדים תורה וכשהם הולכים לכנסיה, קשה להם לקשר בין מה שלמדו בבית הספר ובין מה ששומעים בכנסייה. הבעיה הינה קשורה גם כן למחסום השפה. בבית הספר הם מדברים עברית ורבים מהם שכחו שפת הפיליפינו או האנגלית. האמונה שלהם אינה זוכה להזנה, וכך אינה גדלה עוד.
אולם ישנם גם הבטים יפים בעבודה: האישוש שהנוצרים כאן מקבלים השראה המקומות הקדושים. בכל חודש, הם הולכים למקומות קדושים והם לומדים להעריך את המקרא יותר משום שהם מכירים את המקומות הללו.
הדבר היפה ביותר עבורי הינו לראות את האמונה של האנשים ולראות אנשים שמחים בכנסייה, אשר חיים את חייהם כנוצרים.
מהו טיב מערכת היחסים שלך עם פרנסיס הקדוש?
כשהתחלתי להתקרב יותר לכנסיה, הייתי בתנועה הכריזמטית. התחלתי לקרוא ספרים, וחלקם היו על פרנסיס הקדוש. כשקראתי אותם, אמרתי לעצמי שזה טוב מדי שיהיה אמיתית. כך שהכרתי אתו באמצעות ספרים, ממש כשחיפשתי לאיזה מסדר אצטרף. וכעת כשאני פרנציסקאני, אני מעריך את פרנסיס הקדוש יותר ויותר. הוא היה באמת איש האלוהים. בייחוד כשהגעתי לכאן, לארץ הקודש, הבנתי מה שהוא עשה.
מהו המסר שלך לצעירים הנמצאים בתהליך?
הייתי רוצה לומר לצעירים להשיב למשמעות של הנחיות האל וללכת לפיהם, אפילו אם האל קורא להם לחיי קדושה. הם לא יתחרטו על זה. אני מאמין שלאל יש תוכנית לכל אחד ואחד.
N.S. - B.G.
