800 שנים עברו מאז שהאחים הפרנציסקאנים הגיעו למזרח התיכון, והרבה דברים השתנו מאז שהתחילה הרפתקה זו. ברם, מחויבות ודבקות שבה, משך 800 שנים, האחים הפרנציסקאנים שמרו על המקומות הקדושים ועבדו על מנת לשרת את האנשים המקומיים לא השתנו. מסיבה זו, על מנת להבין מה שהקוסטודיה של ארץ הקודש הינה כיום, עלינו להתחיל איתם ועם סיפורם: הם הגיעו מכל העולם וממדינות שונות ולכל אחד מהם ישנו יעד וייעוד מיוחד.
האח הפרנציסקאני רודריגו מצאדו סוארז, מהמחזור של 1986, משלים את לימודי התיאולוגיה ומשרת את הקוסטודיה כאסיסטנט לאחראי על מגוון הטקסים . במקור הוא הגיע מברזיל, והוא יוסמך לכהונה בארצו בסוף אוגוסט.
הבה נתחיל מן ההתחלה. איך החלטת להיהפך לאח פרנציסקאני?
זה נשמע מוזר לומר זאת, אולם הפכתי לאח פרנציסקאני עקב הצגת תיאטרון. לפני עשר שנים כבר היתה לי קריאה [לשירות הכנסייה], הייתי נער מזבח ומשפחתי היתה קתולית, אולם לא דתית. הדודה שלי, מצד שני, היתה דתית מאד ולקחה אותי לקתשיזם ולכנסייה.
יום אחד החלטנו לארגן מחדש את הקפלה הקטנה ומצאנו שם פסל של אדם לבוש בחום, עם פצעים ועם ברדס. מצאתי שזהו פסל כה יפה שרציתי לשמור אותו. דודה שלי הסבירה לי שזהו פרנסיס הקדוש ושעלי להתפלל אליו כדי שהוא יעזור לי.
בגיל 12, כבר חשתי בקריאה אולם סירבתי ללכת לפגישות כשראיתי כהני דת שנשלחים לפיליפינים: לא רציתי ללכת רחוק מהבית שלי ומאימי.
בזמן שהייתי בבית הספר, תמיד הייתי קשור לתיאטרון: היה זה עולם שריתק אותי. השתתפתי בקורס חייטות במרכז החברתי ויום אחד כהן דת אחד ביקש ממני לערוך הצגה לחג המולד. הלכתי לדודה שלי, שהזכירה לי את הסיפור של פרנסיס הקדוש. הייתי צריך גלימה עבור הצגת התיאטרון וחבר סיפר לי על פרנציסקאני שגר בסמוך לבית. הלכתי לשם והדרך הפשוטה שלהם [דרך החיים] פשוט הממה אותי. האח הפרנציסקאני הבין ונתן לי אותה וגם כתבים על פרנסיס הקדוש. קראתי הכל ובסופו של דבר אמרתי שגם אני רוצה להיות כמוהו.
כיצד היה המסע שלך של הקריאה עד שהפכת לאח פרנציסקאני?
הייתי בקשר עם האחראי על הקריאה בפרובינציה, אולם אבי היה נגד החלטה זו. אני התעקשתי והאחראי על הקריאה גם דיבר איתו, אולם לא ניתן היה לעשות דבר. אני החלטתי ללכת לשם משום שהיתה זו הקריאה שלי: האל קרא לי. בסופו של דבר, לאחר שיחה עם כהן הדת, הוא הסכים [לכך]. תהליך ההכשרה החל בברזיל, בפרובינציה של סאן פרנסיסקו. שהיתי שם שלוש שנים כמועמד, שנה אחת כחניך ושלוש שנים למדתי לימודי פילוסופיה, שנה אחת תיאולוגיה פסטורלית, ובשלב זה התוודעתי לקהילה ולאחר מכן ערכתי את נדרי הסופיים. לאחר מכן, הגעתי לארץ הקודש ללמוד תיאולוגיה. רציתי מאד להגיע לארץ הקודש, אולם בהתחלה הממונה עלי ביקש ממני להמשיך וללמוד בברזיל. כעת, אני כאן ואני כבר משלים שלוש שנים ומסייע לאחראי על הטקסים.
כיצד ידעת אודות הקוסטודיה של ארץ הקודש?
מכיוון שהאחראי על הקריאה לשירות הכנסייה הגיע לכנס בברזיל. לאחר אירוע זה, בערה בי אש, רצון לבוא לארץ הקודש. אהבתי לארץ הקודש קשורה לליטורגיה.
מהו הייעוד שלך בקוסטודיה?
אני מסייע לאחראי על הטקסים ואני גם עובד עם [המשרד של] המורשת התרבותית ואחראי על הסקריסטיה. סייעתי גם במקומות הקדושים ויש לי נסיון כמדריך טיולים, מסייע לעולי רגל וללא אובדן של הקריאה הפנימית,שהינה אהבה למקומות הקדושים שהביאה את פרנסיס ואת כל האחים הפרנציסקאנים לכאן.
כעת אני לומד תיאולוגיה שנה נוספת. החיים שלי סובבים בין בית הספר ובין הליטורגיה. נהוג בקוסטודיה ששני סטודנטים מסייעים לאחראי של הטקסים וזה מה שאני עושה. עלי לבחור קוראים, אנשים ל"אופרטה" וכו. השתתפות בקהילה המקומית ועם עולי הרגל הינה מודגשת. כך שזה [יכול להיות] קשה. אולם הרז נחוג מלמעלה למטה.
מהם המכשולים שאתה מתמודד איתם כים במסעך כאח פרנציסקאני?
הקושי הראשון בארץ הקודש מובן שאתה מבין שאתה לא בארצך שלך, עם התרבות שלך. המנטאליות שונה. בארצי המציאות מאד חילונית ואמונה. במקום זאת, כאן מצאתי עולם "מלא בדתות", היכן שאתה מסומן עם דתך מרגע הלידה.
הקושי השני הינו [מחסום] השפה. עזבתי את ברזיל ללא שפה נוספת. כעת, אני מדבר איטלקית ובשנה הבאה אתחיל אנגלית, אולם אני חש בחוסר ידע של השפה המקומית.למשל, אני מביא את ההוחדה לחולים, מלווה באחיות של החסד. האדם החולה ממתין לך ורוצה לשמוע מילה, אולם אתה צריך להכריח את עצמך לדבוק בריטואל משום שאינך דובר את השפה. כאן, אני רואה את היופי של המפגש: זוהי חוויה אחרת בהשוואה לזו של המקומות הקדושים. אנשים ממתינים לנוכחות שלך באמצעות ישוע.
האם החיים בארץ הקודש שינו את האופן שבו אתה מתייחס לדת?
כן, כאן חוויתי חיי מנזר במהלך הפורמאציה שלי, עם מבנה תפילה ישר. לאחר מכן במקומות הקדושים של ספר הבשורה. דבר אחד הוא לקרוא "והדבר נהיה בשר" היכן שנולדתי, ודבר אחר לקרוא "וורבום קארום פאקטון אסט" ["והדבר נהיה בשר" בליטינת] במערת המולד ב-25 בדצמבר. זה משנה לחלוטין את מערכת היחסים שלך עם הדת.
האם יש לך מסר לצעירים העוברים את ההליך של הקריאה?
הקריאה לשירות הכנסייה הינה שלב של תגלית. הם צריכים לשים לב לשאלת ולתשובות משום שקריאה מתגלה [בהם]. כשאני רואה את פרנסיס מתבונן בצלב ומבקש "האדון, מה עלי לעשות?" והתשובה הינה "לך ובנה את ביתי שבהריסות", אני רואה את המסר של הקריאה שבא לאחר השאלה "מדוע אני?".זו השאלה שכולם צריכים לשאול את עצמם: מדוע אני? אם אני מתבונן בחיי, זו היתה שאלה חזקה במיוחד. אני קורא את הסיפור של פרנסיס הקדוש ושומע שמשהו התעורר בתוכי שמדבר אלי. זו כמו אהבה: אתה יודע שאתה אוהב כשאתה שומע סיפור רומנטי שהופך להגיוני בחייך.
N.S. – B.G.
