שמונים צעירים התאספו לרגל הצעדה הפרנציסקאנית השנתית של ארץ הקודש ה-27 בגליל בעקבות התימה: "אנו שייכים לכנסייה שלו". מהיום השני עד האחרון היתה תחלופה עם קוסטוד וסעודת האדון בנוכחות של מספר כהני דת פרנציסקאנים מהקהילות של הגליל. "רצינו להדגיש את העובדה שישוע המשיח הינו ראש הכנסייה, שהינו הגוף", אמר האחראי על הצעדה, האח הפרנציסקאני עימאד כאמל. "אנשים צעירים מחפשים אחר דברים חומריים שבמציאות הם מאד מאכזבים; הם מרחיקים אותך מהאמת עקב הזמן הרב שמפסידים עליהם."
"החשיבות של ישוע בחיינו הינה קו מנחה של הצעדה", אמר האח עימאד. "הכנסייה שאליה אנו משתייכים אינה מורכבת מאבנים או מנופים דמויי גלויות של ארץ הקודש. הכנסייה שייכת לכל אחד מאיתנו; אנו החברים החיים של הכנסייה והגוף של ישוע; כל אחד מאיתנו הוא הכנסייה ואם אנו חיים את חיי האמונה שלנו היטב, אנו נשפיע בהבט חיובי על הכנסייה עם אנרגיה אמיתית. אנו נביא את האור של ישוע המשיח לאחרים ואת דבר האל לחיי כולם. לכן, כל אדם צעיר וכל אישה צעירה חשובים בתוכנית האל עבור הכנסייה."
"ההתנסות של הצעדה והצעדה כשלעצמה הינה חשובה מאד", הוא מסיים ואומר, "משום שהקשיים בדרך מייצגים את צעדת חיינו. אנו מתנסים בזמנים קשים יחסית ועל מנת להתגבר עליהם, אנו נזקקים לכח פנימי ולהרבה משמעת עצמית."
נימר, כבן 20, משתף בפעם השלישית בצעדה "ובכל פעם אני חש קרוב יותר ויותר לישוע המשיח באמצעות תפילה, העייפות של המסע ורגעי השיא שלה. לא היה מספיק עבורי להשתתף בצעדה רק פעם אחת; ככל שאני משתתף יותר, כך אני חש יותר צמא [לכך] ובכל פעם שאני מגיע עם כוונה מיוחדת והליכה זו הינה חיונית להביא כוונה זו לתפילותיי." העלייה להר תבור הינה גם התנסות רוחנית עבור המשתתפים. "השלב הקשה הינו הזמן שבו חשנו שמצד אחד אנו הולכים עם האל על בסיס יומי, אולם חשנו שאנו עולים לעברו."
מריאן, גם כן כבת 20, היה לה סיפור שונה לחלוטין לספר, אולם הוא אישי והתנסות רוחנית שהינם חזקים אף על פי כן; היתה זו הפעם הראשונה שבה השתתפה בצעדה ו"בכנות, לא ידעתי שזוהי צעדה רוחנית", היא אמרה, "אפילו שידעתי שזה עם הפרנציסקאנים. הצעדה שינתה אותי באופן מוחלט, בייחוד לאחר הסקרמנט של הפיוס. לא ציפיתי שאוכל ללכת כל כך הרבה עם כל המשקל שנשאתי על גבי; ההשג הגדול ביותר שלי היה ללכת כל השבוע ללא הטלפון הנייד שלי. זוהי צעדה שהמסייעת לנו לחשוב מחדש ולרבים מאיתנו, [מאפשר לנו] לגלות מי אנחנו ולאן אנו הולכים, ועד כמה הזמן יקר עבורנו. זה פשוט: אני אדם שנולד מחדש."
"אבי, שהיה איכר", אמר הקוסטוד בדרשה שלו, "נהג לספר לי שלא ניתן לישר צמח שהוא כבר בוגר; דבר זה יכול להיעשות רק כשהוא צעיר. אתם צעירים והתפקיד שלכם מחר כשתחזרו הביתה הוא לעשות הכל ולהישאר קרוב לאלוהים, משום שרבים לא יעודדו אתכם לחיות חיי פשטות שכאלה", אמר. "עברתם חוויה כזאת של חיים אלו, וזה תלוי בכם לחיות אותם עד תום ולהפנות זאת לחיי היום יום שלכם על ידי כך שתישארו קרובים לאל ולדבר האל."
ניזר חאלון
