ב-19 באפריל המוזיאונים של הוותיקן היוו את התפאורה של הנוכחות של הכרך "אמנים איטלקיים בארץ הקודש.ציירים, פסלים ואמנים שעבדו במקומות הקדושים של אנטוניו ברלוצי (1914-1955)" שנכתב על ידי ברונו מנטורה, אנה מריה דמלייה ו-ג'יאן מריה סקו סוארדו (סדרות של לימוד ותיעוד, מהדורת מוזיאון הוותיקן, 2017).
במחצית הראשונה של המאה הקודמת, הרבה אמנים איטלקיים הביאו את אמנותם ואת המקצועיות שלהם למקומות קדושים נוצריים בארץ הקודש. כרך זה מתייחס לתיעוד של היצירות – שתחת ההכוונה המיומנת של המהנדס אנטוניו ברלוצי – הפך לעדות לרצון עז להתחדשות תרבותית ודתית.
מחקר ארוך ומורכב אפשר את יישום המאמץ האיטלקי הזה, לרוב על ידי איתור חומרים שטרם יצאו לאור ושפעם נחשבו כאבודים.
על רקע של התפאורה של ההכוונה של ברלוצי והחקר שלו אודות הייחודיות של כל אמן (כולל מריו ברבריס, לואיג'י טריפוליו, ג'וליו ארטיסיד סרטוריו, בישג'ו ביאגטי, דויליו קמבלוטי ורבים אחרים) הספר מנתח את הארכיטקטורה, הציורים, הפסלים וקישוטים השונים במקומות של עבודת האל, כמו גם עבודות שיפוצים: מהבזיליקה של ההשתנות שבהר תבור עד לכנסייה של הייסורים שבגת שמנים וכולל המקום הקדוש של ההצלפה שבירושלים. לאחר הביוגרפיות של האמנים ולאחר מספר תובנות מעניינות היה מחקר אודות היצירות של אנטוניו ברלוצי, אירועים היסטוריים בפלסטינה במהלך האימפריה העותומאנית ועד הקמת מדינת ישראל, ולבסוף – ביוגרפיה של המהנדס האקלקטי הזה.
ברברה גאטה, מנהלת המוזיאונים של הוותיקן, פתחה בסדרות של נאומים והדגשים אודות הכריזמה המיוחדת של אנטוניו ברלוצי, פרנציסקאני אקדמאי מהמסדר השלישי שעמד בפיתוי ונדר את הנדרים שלו: "ברלוצי היה אדם יוצא מן הכלל, קודם כל הוא היה אדם של אמונה, ולאחר מכן ארכיטקט, שהקדיש את חייו לבנייה של כנסיות רבות ולשיקום של מקומות קדושים. הוא הצליח להביא יחד אמנים חשובים רבים על ידי יבוא של עבודת אמנות איטלקית של זמנו, על ידי אמנים שהשקפותיהם על הקודש היו מעמיקות."
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, הזכיר את קו הזמן של הנוכחות של הכרך: ביום של ההנצחה של שמונה המאות של הנוכחות הפרנציסקאנית בארץ הקודש והאירועים הקרבים של שנת 2019 לרגל 800 השנים של הגעתו של פרנסיס הקדוש מאסיזי לארץ הקודש. "מערכת היחסים בין הקוסטודיה ובין ברלוצי הינה חלק מהיסטוריה של גילוי, גילוי מחדש ושחזור של הרבה מקומות קדושים על ידי הקוסטודיה. ארכיטקט קתולי זה, פרנציסקאני נלהב מהמסדר השלישי המשיך להתפתות מחיי מנזר סגורים, היה איש מקצועי עם יעילות בלתי רגילה ויכולת ארגון יוצאת מן הכלל."
בין השנים 1912-1955, ברלוצי תכנן ושחקם מחדש 24 כנסיות ובתי חולים. "אני נוצר את הזכרון של הבזיליקה של גת שמנים, המכונה הכנסייה של כל האומות משום שהבנייה שלה קיבצה אליה את כל העמים שנלחמו [במלחמת העולם הראשונה]", אמר הקוסטוד וסיים לאחר מכן. "לפני ברלוצי, המתכננים קיבלו השראה מצורות ניאו-גוטיות. ברלוצי החליט לא לחזור שוב על מילים שכבר בוטאו. הוא היה אדם מאמין אמיתי ועשיר ברוח של אמונה. הוא ציית כל חייו לחזון קפדני וצנוע, היה לו רצון לתרגם את האמונה המעמיקה שלו לסוג של ארכיטקטורה היכולה להיקשר למאמין." לכן המקומות הקדושים החדשים מאופיינים בשני משמעויות: להתייחס במדויק לחיי ישוע המשיח, ומצד שני - לעודד את המאמינים לפתוח את ליבם. הבזיליקה של גת שמנים הינה סביבה שבה איכשהו מסייעת להחיות עבור האנשים את אותו לילה, בשעה שבכנסיית ההשתנות ישנו קישור למקור של אור משום שהר תבור, וכנסייה זו הינה התנסות מאירה.
לאחר נאום של מתיאו לפרנקוני, מנהל האורוות המחומשות, התקיימה הרצאה מאת מיקול פורטי, האוצרת של האוסף של האמנות העכשווית של מוזיאון הוותיקן, שהזכירה את הקשר העמוק בין ברלוצי והיעוד הליטורגי של היצירות שלו. היא התמקדה במערכת היחסים של ברלוצי עם ארץ הקודש, שהיה מיוחד ואיתן ועם הקשר עכשווי." "מערכת היחסים", הדגישה ד"ר פורטי, "אינה עוד בין מסורת ובין חדשנות, אלא נובעים מההבנה העמוקה של מסר שמקומות אלו מגינים."
- אנטונלו שאצי Terrasanta.net
