ב-26 בדצמבר, עם שמחה של חג המולד שעודנה קיימת, האחים הפרנציסקאנים של ארץ הקודש הובילו את החגיגות של יום החג של סטפן הקדוש בירושלים. סעודת האדון הראשונה עבור סטפן הקדוש נחוגה, לפי המסורת, במרפאה שבמנזר של סאן סלבטורה. שם כל האחים הפרנציסקאנים של המנזר התאספו על מנת לאחל חג מולד שמח כל האחים שלהם שבמרפאה, הנזירות המשרתות שם את האחרים וכמו כן את הצוות והמנהל, האח הפרנציסקאני ג'אד סרה. נכח שם גם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, והסגן של הקוסטודיה, האח דוברומיר ג'סטל.
"סטפן הקדוש מזכיר לנו שלושה היבטים בסיסיים של חיינו: ההיבט של שירות בחדרי אוכל, הבט של שירות של דבר האל וההיבט של היותנו עדים לחיים.", אמר האח פאטון בדרשה שלו. "המונח של מוות על קידוש השם [קדוש מעונה], משמעו, למעשה עדות לחיים". הקוסטוד אושש כי סטפן הקדוש היה הקדוש המעונה הראשון והראשון שנקרא להציע שירות לכנסייה, כשהיה גם השמש [דיאקון] הראשון. "העדות של קדוש מעונה מזכירה לנו שאנו נותנים את העדות החזקה ביותר ברגע שחיינו עצמם מדברים: זוהי הדרך שבה הגוסס מדבר", אמר האח פאטון.
בעבור אחים פרנציסקאנים רבים של הקוסטודיה, שהינם חולים או זקנים מאד, סעודת האדון במרפאה והרגע של האחווה והאחדות עם כיבוד קל מייצגים מעט משמחת חג המולד.
על מנת להפוך את התפילה לחיה במקומות הקדושים, כפי שזהו היעד של הפרנציסקאנים בארץ הקודש, ב-4 אחרי הצהריים, הם התקבצו בכנסיה היוונית האורתודוכסית שלפני גת שמנים, מתחת לשער האריות. בקפלה של רצפת הסלע, המקום שבו נרגם באבנים סטפן הקדוש, בנוכחות של שאול התרסי, שאול הקדוש בעתיד לפני המרת הלב, הוזכרה.
במהלך תפילת הערבית לכבוד טקסיות זו, יום החג של חג המולד שרק נחוג הזכיר את המזמור ההתחלתי, "אדאטה פידאלס". לאחר מכן, הטקסט המקראי אודות מוות על קידוש השם של סטפן הקדוש בספר מעשי השליחים הוקרא, ולאחר מכן נשמעה הדרשה על ידי האח איימן בטש. "עלינו לקחת דוגמא לאומץ שלו להטיף לדבר האל, עבור השירות שלו לעניים ולסליחה עבור מי שרדף אותו", אמר האח איימן. במקום שבו הוא נרגם באבנים ישנם פרחי ונרות לזכור את ההקרבה שלו. בדרשה של האח בטאש , הוא הדגיש את הצורך לסליחה לאלו העושים רע, לפי הדוגמא של סטפן הקדוש.
אחרי החגיגות, בצד השני של הרחוב, עוגות חג מולד וכוסות עם שוקו חם הוגשו לכל הנוכחים במנזר של הבזיליקה של גת שמנים משום ששמחה של האחווה ניתן לחלוק גם בדרך זו.
ביאטריס גוארארה
