שבוע של אקומניזם הביא אליו יחדיו נוצרים מכנסיות שונות שבירושלים. שבוע התפילה עבור האחדות הנוצרית התקיים בין התאריכים 20-28 בינואר, והינו אירוע שנתי ובסיסי עבור 13 הזרמים הנוצריים הנמצאים בארץ הקודש. היה זה אירוע שנחוג, כרגיל, מספר ימים לאחר התאריך הרשמי, וזאת על מנת לאפשר לארמנים הנוצרים לחגוג את חג האפיפניה. בחלקים אחרים בעולם, רגע זה של תפילה של קהילה מתקיים גם כן, אולם בירושלים אירוע זה מתרחש כשלו משמעות מיוחדת. במקום שבו הנצרות עצמה נוצרה, היכן שהשליחים הראשונים יצאו לבשר את הבשורה לעולם, האחדות היתה רצון עז של כל הנוצרים. בכל יום כנסייה אחרת הובילה את הליטורגיה, קיבלה את המאמינים במטה שלה בירושלים. מכנסיית הקבר עד חדר הסעודה האחרונה, תפילה אחת ויחידה עלתה השמיימה בשפות רבות, ממש כמו השליחים בחג השבועות [פנטקוסט].
בתאריך ה-20 בינואר, היוונים האורתודוכסים הזמינו את כולם לליטורגיה של השעות בקפלה של הגולגולתא ובימים לאחר מכן כל מפגש כלל נוכחים – מאמינים מקומיים ועולי רגל. ב-21 בינואר האירוע התקיים בקתדראלה האנגליקנית של ג'ורג' הקדוש; ב-22 בינואר התקיים בכנסייה הארמנית של ג'יימס הקדוש;ב-23 בינואר התקיים בכנסיה הלוטראנית של הגואל וב-24 בינואר כולם התאספו בקתדראלה של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים. ביום שלאחר מכן, כל המשתתפים הלכו ישירות לחדר הסעודה האחרונה שבהר ציון וב-26 בחודש ביקרו בכנסייה הסורית-אורתודוכסית של מרק הקדוש. ב-27 בינואר הם הלכו לכנסיית האתיופית שבמזרח ירושלים. שבוע התפילה עבור האחדות הנוצרית הסתיים ב-28 בכנסייה המלכיתית של הבישור.
הליטורגיה כללה שירים בשפות שונות שבהן יש שימוש בכנסיות, טקסטים מקראיים שנקראו על ידי הנציגים של הזרמים הנוצריים השונים וברכה משותפת על ידי הבישופים. בדרשה שלו, הבישוף האנגליקני של ירושלים, סוהיל סלמן איבראהים דוואני, דיבר על החשיבות של האחדות ואודות החובה שלנו על מנת להגיב לשינויים שאנו חווינו בקהילה הנוצרית. בכנסייה של ג'יימס הקדוש, המאמינים האזינו לנציג הכנסייה הארמנית שהסביר כי חשוב להכיר בעצמנו כדור שהאל ממשיך לגלות את עצמו לו בעבור הישועה שלנו. בכנסייה הלוטרנית, הכומר קרי בלגר סמית' הדגיש כיצד השני במסורות השונות של הכנסיות, ואמר כי "עדיין אנו חייבים להאמין שהאחדות בישוע המשיח אפשרית, אפילו אם איננו מבינים עדיין כיצד זה נראה". ביום למחרת, המנהלן האפיפיורי, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, אמר בדרשה שלו בפטריארכיה הלטינית, והעיר על המקראות של הליטורגיה, וערך קישור לתימה של שבוע התפילה ולסיבה עבור מפגש זה.
עבור הצעירים באולם של חדר הסעודה האחרונה, היכן שישוע אסף את השליחים שלו עבור הסעודה האחרונה, מאמינים רבים הגיעו, למרות הכפור. "איננו יכולים לומר, האדון מדוע אנו מפוצלים? אנו יודעים שהתשובה הינה שזה עקב החטאים שלנו ועקב הגישה שלנו", אמר המנהלן ולפני "דורמיציו מריה", ניקודמוס שנבל. "מה שחובה עלינו לבקש הוא שכולם יעבדו במרוכז עבור השלום והאחדות, משום שאין זו רק המטלה של האל."
כשרוח הקודש נשפה על השליחים והם דיבר בכל השפות שבעולם, הצליל היה חייב דומה להיות לזה של "אבינו שבשמיים" שכולם אמרו, כל אחד בשפתו בסופה של התפילה. הרבה סטודנטים גרמנים מהמנזר של דורמיציון נכחו באירוע. "אני מסולמי ואני מבקר כאן, אולם רציתי לקחת חלק [באירוע] ולראות איך הוא", אמר ארקאן. "התימה היתה האחדות הנוצרת אולם יש לה השלכה והשפעה על האנושות כולה. עלינו להתפלל עבור האחדות, אולם עלינו לעשות דבר מה כדי שיתרחש. וזה מה שאני אקח עימי כשאחזור הביתה." "זה היה נחמד לראות את כל סוגי הנוצרים יחד", אמר לוקאס. "חשתי שאחדות היא דבר מה שהנוצרים שהיו במקור כאן רצו באמת והם ביקשו זאת יחד, אפילו שהם עשו שימוש בשפות שונות."
הארכיבישוף הסורי-אורתודוכסי מונסיניור סווריוס מ' מוראד והאתיופי (אנבקום) גם הזמינו את כל הנוכחים להתפלל ולעודד את האחדות. קבוצת צעירים שנפגשת ביום ראשון בבוקר בכנסייה, לבשה לבן וחייכה מאוזן לאוזן, בידרה את הנוכחים עם שירים אפריקאנים וריקודים לאחר התפילה. "כנוצרים אנו חייבים להמשיך ולעבוד יחד", אמר איש צעיר בשם מיראף. "בעולם שבו יש רצח עם של נוצרים ואנו חייבים להתפלל."
בכנסייה המלכיתית, ביום האחרון, כל הנציגים של הכנסיות והמאמינים התאחדו מחדש. הארכיבישוף המלכיתי, ג'וזף ג'ולס זראי, ביקש מכולם להיות עם אמונה באל שעושה את הבלתי אפשרי משום "שהישועה לא יכולה להתקיים בעולם למעט על ידי כנסייה מאוחדת המבשרת ומכריזה את אהבת האל ורחמיו עבור כל אדם."
ביאטריס גוארארה
