קרני השמש האחרונות הציצו מבעד לחלון מעל לכיפה של הכנסייה הקטנה שבבית עניה. אריחי פסיפס הזהב מספרים את הסיפור של לזרוס ותחייתו, באופן מואר וזוהר על ידי השמש השוקעת. לא רחוק משם, למעשה, נמצא קברו של חברו של ישוע שהוקם מהמתים באורח נס. הרבה מאמינים והרבה אחים פרנציסקאנים התאספו היכן שישוע נכנס (יוחנן 12,1): "בית החברות, משום שזהו הבית של חבריו של ישוע", הזכיר הקוסטוד.
הערב יורד ביום שני, ה-10 באפריל ונותרו רק שישה ימים עד חג הפסחא. רחיצת הרגליים של ישוע על ידי מרים נחוגה. הטקסט מספר הבשורה לפי יוחנן "אז לקחה מרים בושם נרד זך ויקר שלוש מאות גרם משקלו, משחה את רגלי ישוע ונגבה אותן בשערותיה" הוקרא במהלך סעודת האדון (ספר הבשורה לפי יוחנן, י"ב:3)
זוהי רק השנה השלישית שיום זה נחוג: זוהי"עליה לרגל חדשה". לפני מועצת הוותיקן השנייה והרפורמות שלה, המקרא של האפיזודה של בית עניה מספר הבשורה לא היו חלק מהליטורגיה. מאז הרפורמה, ביום שני הקדוש, טקסט זה נקרא שישה ימים לפני חג הפסחא. "לרגל אירוע זה, החל משנת 2015, אנו נעים לעבר המקום הקדוש. למעשה, כל עליה לרגל של הפרנציסקאנים עוקבת אחר המקומות המוזכרים בספר הבשורה", אמר האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ.
והבחירה לברך את פיסת הבד המבושמת אינה יעד בפני עצמו: "הסצנה מספר הבשורה היכן שמרים משחה את רגלי ישוע מהווה הקדמה ומכינה אותנו לסצנה של ספר הבשורה של הקבורה שלו. באופן דומה, הליטורגיה מכינה אותנו לליטורגיה של יום שישי הקדוש: פיסת בד מבושמת, שבורכה בלילה זה הוכנו לקבורתו של של ישוע", אמר האח סטפן.
גלימות כהני הדת הסגולות, הצבע של צום הארבעים, היו בסתירה לקירות השיש הלבנין. במרכז, הקוסטוד, האח פרנצ'סקו פאטון, שערך את ההוחדה [אוכריסטיה], ולווה על ידי סגנו, האח דוברומיר ג'סטל והאח מישל סרחוה, האח הממונה האחראי על בית עניה. בדרשה שלו, הקוסטוד הזכיר "בספר הבשורה שאנו קוראים היכן שהשקט הינו פרוטגוניסטי: הבושם. השמן המבושם הינו יקר והריח מתפשט וניתן להריחו על ידי כולם. פיסת בד זו מביעה את המשמעות העמוקה של ליינו, כשהם תחת הכותר של האהבה. מרים היתה האחת שידעה כיצד לבזבז את עושרה עבור האהבה. בניגוד לכך, יהודה במקום זאת מגלה לנו למה הפכנו כשאנו מסתכלים על החיים מנקודת השקפה שימושית, כשהכל מחושב במונחים של כסף", אמר האח פאטון לפני שבירך את פיס הבד המבושמת. לאחר סעודת האדון, קהל המאמינים עמד בתור על מנת שימשחו את המצח שלהם, לפני שהלכו לאולם של הקהילה.
בין ביס לביס, המזנון הפתוח הנפלא שהוצא על ידי הקהילה זכה לשבחים [מצד הרוב], והנזירה אלכסנדרה אמרה "אני אוהבת את סעודת האדון הזאת, האווירה של מקום קדוש קטן זה אולם גדול הינה מאד אינטימית ונוחה." היא נמצא כאן לרגל חג הפסחא, "זו הפעם הראשונה שלי בארץ הקודש!" הסבירה. מצד שני, עזיזה מכירה את הארץ הזו היטב. מבית עניה, היא אוהבת "את יום החג המאד מיוחד הזה שתמיד מרגש". ישוע היה כאן עם חבריו ו"לכן החלטנו לחגוג אירוע זה הערב, כך שיאפשר לכולם, אחרי העבודה, למצוא זמן להיות יחד. זהו בית החברות", אמר האח סטפן. גם כיום זהו המצב.
