עולי רגל מכל הזרמים הנוצריים המתינו לפתיחת השערים של העיר העתיקה. באיזו שעה היה זה? בחמש בבוקר. זמן מה קצר לאחר מכן, לפי הסדר של החגיגות, המאמינים הורשו להיכנס ולמצוא את דרכם בכנסיית הקבר בחושך ובסמטאות שקטות של העיר העתיקה.
בכנסיית הקבר, המאמינים מהזרם הקתולי-לטיני המתינו לליל השימורים של חג הפסחא בחוסר סבלנות כשמטהו של ה-קוואס מכה כתוף. הפרנציסקאנים, לפי המסורת, תחת ההדרכה של סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, ליוו את המנהלן האפיפיורי, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה.
האירועים החלו לפני אבן המשיחה עם ברכת האש שהדליקה מחדש את הנרות הדועכים מהקבר ששופץ לאחרונה.
המקראות עקבו האחד אחרי השני לאחר ה-"אקסולטאט". מונסיניור פיצהבלה הכריז את ספר הבשורה של התחייה באותו מקום של האנאסטזיס, לפני הקבר הריק.
"מהר הזיתים לעיר הקודש. מחדר הסעודה האחרונה ולגת שמנים ומגת שמנים לגולגולתא ולקבר, הליטורגיות של עיר הקודש מריצות אותנו בכל העיר, כמו השליחים והנשים שבכתבי הקודש", אמר פיצהבלה בדרשה שלו בשעה שהסביר את המילים שהוכרזו ואת הסימנים והסימבולים של האירוע שאפשרו לנו להתמודד עם ההיסטוריה של הישועה.
הוא הזמין את המאמינים לקרוא מחדש את ההיסטוריה של הישועה ולהרהר במה שהיא מספרת לנו כיום ומה זה אומר לכל אחד מאיתנו. "עלינו להתחיל את הליטורגיה בחשכת הליל. במקרה זה, אנו יכולים רק לדמיין את החושך. דבר זה משמעותי שנתחיל משם. זהו החושך של לבנו. זהו החושך של הדרמה של קיומנו, החושך של יותר מהשאלות האמיתיות שלנו, אשר איננו יודעים ושלבדנו לא נוכל לענות עליהן: מהו ההיגיון של המוות? מדוע יש רוע? איזו תקווה יכולה להיות לחיינו? מי יכול להעניק לנו את הישועה? מה המשמעות להיגאל?"
"האדון נכנס אל המוות; הוא נכנס ל-לא שלנו ולחטאינו, אולם מכיוון שהוא נכנס לשם מלא באהבה, הוא לא נשאר שם כאסיר ויצא משם בחיים", הסביר. "זה כאילו מתנו וקמנו לתחייה עימו. ההוחדה [אוכריסטיה]", סיים ואמר, "הינה המעבר שלא נשבר לעבר חיים חדשים, חיים של האל שבתוכנו; זהו פסח ללא הפסקה."
המאמינים החליפו את נדרי חג הפסחא, כשהקופטים המצרים גם חיכו לתורם. "איני ראוי לחגוג את חג הפסחא כאן בארץ הקודש ואפילו פחות בכנסיית הקבר", אמרה אישה כבת 60, שלבשה בגד המכונה מנטילה בצבע לבן. "אני שמחה באופן לא רגיל; זהו חסד גדול. בבקשה תתפללו עבור מצרים."
"החלום שלי היה להגיע לארץ הקודש, להגיע אל ההתחלה", אמרה תמרה, שהגיעה מפולין. "רציתי לדעת איך חי ישוע, ולראות במו עיני כיצד הדברים נראים כאן משמעו לחגוג את חג הפסחא בכנסיית הקבר, ואני יכולה לספר לך שזה היה לא יאומן. המשיח קם לתחייה!"
ניזאר הלון
