800 שנים עברו מאז שהאחים הפרנציסקאנים הגיעו למזרח התיכון, והרבה דברים השתנו מאז שהתחילה הרפתקה זו. ברם, מחויבות ודבקות שבה, משך 800 שנים, האחים הפרנציסקאנים שמרו על המקומות הקדושים ועבדו על מנת לשרת את האנשים המקומיים לא השתנו. מסיבה זו, על מנת להבין מה שהקוסטודיה של ארץ הקודש הינה כיום, עלינו להתחיל איתם ועם סיפורם: הם הגיעו מכל העולם וממדינות שונות ולכל אחד מהם ישנו יעד וייעוד מיוחד.
האח הפרנציסקאני מתיאס צוי צון יון הינו סטודנט פרנציסקאני צעיר, שבמקור מהונג קונג, והוא מתגורר במנזר של סאן סלבטורה החל משנת 2014. לפני שלוש שנים האחראי שלו על הלימודים האקדמיים אמר: "אנחנו צריכים אח פרנציסקאני שילמד תיאולוגיה מקראית במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. האם אתה רוצה ללכת [לשם]?". והאח הפרנציסקאני מתיאס הסכים לנסוע.
מדוע הפכת לאח פרנציסקאני?
[הפכתי לאח פרנציסקאני] משום שלאחר מסע עלייה לרגל לאסיזי, התרוצצה שאלה חוזרת ונשנית בליבי ובמוחי: "מה אני יכול לעשות בעבור האל?". עבדתי משך ארבע שנים כעורך דין וראיתי דברים טובים, אולם גם ראיתי הרבה מקרים של אי צדק. הבנתי שהכסף אינו נצחי. היה לי כסף וחייתי טוב, אולם אמרתי לעצמי שלא אוכל "לזרוק" את חיי סתם כך. לאחר מכן היה המסע של העלייה לרגל עם האחים הפרנציסקאנים שנגע [לליבי] ושכנע אותי [שאני נקראתי להיות אח פרנציסקאני]. ואני חושב שהלכתי למסע עלייה לרגל במקרה... ולאחר מכן התחלתי את המסע של הקריאה.
איך היה המסע הרוחני שלך וכיצד הגיבה לכך משפחתך?
למדתי בבית ספר קתולי ונטבלתי כשהייתי בן 21. אני הקתולי הראשון במשפחתי. הדת שלהם היא בין בודהיזם ובין טאואיזם.
בסין לא קיבלו את הנוצרים משום שהם מפחדים מההשפעה שלהם. במקום זאת, למדתי בהונג קונג, שבה את אותם החוקים כמו שיש בסין משום שהיתה קולוניה בריטית בעבר. כך שיכולתי ללבוש את הגלימה [הפרנציסקאנית] שלי ולערוך סעודת אדון, כשבסין היה זה בלתי אפשרי.
למשפחה שלי היו הרבה ספקות לגבי הקריאה [לשירות הכנסייה] שלי, משום שלפני שהפכתי לאח פרנציסקאני, היתה לי עבודה טובה. בראותה עת, כתבתי להם מכתבים כדי להסביר [את ההחלטה שלי]. כתבתי להם על המחשבות שלי אודות העבודה של, החיים שלי ועל מה שאני רוצה להיות בעתיד. אולן הם דאגו. אבי במיוחד דאג לגבי חיי, לגבי מה שארצה להיות כמבוגר, ללא אישה וללא ילדים. למעשה, היתה לו התנסות כואבת כשהיה לבדו בבית חולים וזה מה שהביא אותו לפחד בעבורי. היו גם בעיות של שם המשפחה, שללא ילדים, לא יעבור הלאה [לדור הבא].
לבסוף אבי קיבל את הבחירה שלי. כיום, מצבי טוב מאד, משום שהורי הפכו לקתולים תודות לאחותי הקטנה, שהפכה לקתולית באמצעותי. התפקיד שלה בשיחה עם הורי לגבי ישוע היה חשוב.
כיצד הכרת את הקוסטודיה של ארץ הקודש?
תמיד התעניינתי בארץ הקודש, משום שהליטורגיה הינה יפיפייה. היה לי חלום שיום אחד בחיי [אגיע לשם] ויום זה הגיע כשהאחראי הממונה עלי שאל אותי אם אני זמין ללמוד תיאולוגיה מקראית במכון לחקר המקרא. בסופו של דבר, אני כאן כבר שלוש שנים.
מהו ייעודך בארץ הקודש?
אני כאן על מנת ללמוד את המקרא, ואני עובד בכל יום שבת בכנסיית הקבר בשמיעת וידויים ובהדרכת עולי רגל. לאחר סיום הלימודים, הייעוד שלי יהיה להיות מרצה בסמינר.
כיצד אתה משלב את הייעוד שלך עם היותך פרנציסקאני?
שתי דמויות מהוות דוגמא עבורי בחיים הפרנציסקאנים שלי ובייעוד שלי לארץ הקודש: פרנסיס הקדוש ו-גבריאל מריה אלגרה. הראשון משום שהוא מזכיר לי שדבר האל הוא כה חשוב שזה דוחף אותנו לכבד את כולם ולהיות קרוב לכל יצור. השני – גבריאל מריה אלגרה – היה פרנציסקאני חשוב במיסיון שאהב כל כך ושחי בהונג קונג באותו מנזר שבו חייתי. אני פרנציסקאני תודות לדוגמא שלו.
מה גורם למוטיבציה בייעודך ובחיים הרוחניים בארץ הקודש?
בארץ זו שבה ישוע המשיח נגע, אני מוצא את עצמי בקשר יותר אינטימי עימו. אני צריך ללכת בדרך הצלב כשאני הולך לכיתה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא וזה מאד מיוחד עבורי.
האם החיים בארץ הקודש שינה את מערכת היחסים שלך עם הדת?
כן, הלב שלי יותר פתוח עכשיו משום שפגשתי מוסלמים, יהודים ואנשים מתרבויות שונות. כולם כאן שונים ממה שנהגתי להאמין: הם נחמדים והתרבות שלהם יפה. האופק שלי נפתח.
מהם המכשולים שנפגשת עימם במסעך כאח פרנציסקאני?
ראשית, השפה. סינית ואיטלקית מאד שונות, למרות שאני מבין קצת יותר טוב כעת. שנית, היה קשה להתרגל לסוג זה של אחווה. בהונג קונג, היו 11 או 12 אחים פרנציסקאנים, בעיקר מבוגרים יותר והתרגלתי לדבר איתם רוב הזמן ולא כל כך עם בני הדור שלי. כאן, בסאן סלבטורה, ישנן הרבה אנשים צעירים והם מספרים לי הרבה בדיחות, זה שונה עבורי.
האם יש לך מסר לצעירים בתהליך של להיות אחים פרנציסקאנים?
לא לפחד; היו קרובים לישוע בוידויים.
N.S. - B.G.
