ליל השימורים בגת שמנים. בגן של השליחים שבגת שמנים, המאמינים התאספו אט אט. בקרב הקהל, בחשיכה של הערב, קול שבר את הדממה והכריז על תחילת התפילה. ב-14 ביולי, בליל השימורים בגת שמנים, יום החג של העלייה השמיימה של מרים הבתולה החל. האירוע נראה למראית עין כמו שאר האירועים, אולם העוצמה של מקום קדוש זה העניק כבוד למרים הבתולה משך מאות שנים והפך את התפילה לאירוע יוצא דופן.
חייה של מרים הוזכרו במקראה של הבשורה ולאחר מכן היה זה הזמן של הסיפור של העלייה של מרים הבתולה, מסופר באמצעות אגדה אפוקליפטית. בדרשה שלו, האח הפרנציסקאני ג'ורג'יו ויניה מהאחווה של גת שמנים הדגיש את האופי היוצא דופן של גבירתנו, שהיתה החסד הטהור של האל: "היום אנו מוזמנים למקד את מבטנו במרים, האישה של הבלתי אפשרי. והיום אני רוצה לזכור אותה לא רק כאם האל, אלא כאמא של תקווה." הפסל של גבירתנו היה שם, מתבונן על הנוכחים, כמייצג את האמא שאליה תפילותיהם המעמיקות ביותר מופנות אליה בכל יום.
ניתן היה לחוש את הרגשות של רבים מעולי הרגל, כשהאחים של הקוסטודיה של ארץ הקודש וכשהפסל של גבירתנו הגיע בתערוכה בגן של גת שמנים לבזיליקה של ייסורים. במקום זה הוקרא טקסט מתוך "טרנזיטו רומאנו": האל אמר למיכאל להעלות את גופתה של מרים על גבי ענן ולהביאה לגן עדן. כשגופתה של מרים הועלתה, האל ציווה על העננים ללכת לקראת המזרח, לעבר האזור של גן העדן.
סעודת האדון של העלייה השמיימה. יום החג של העלייה השמיימה הינה חלק ממסורת עתיקה, שמוזכרת החל מהמאה החמישית, שבתאריך ה-15 באוגוסט בכנסייה של קתישמה. "קתישמה" או מקום מנוחתה של מרים נחוג כל הדרך לעבר בית לחם, אולם העובדה שמקום מנוחה זה יכול לעורר מקום מנוחה נצחי גם נלקח בחשבון. כתוצאה מכך, הנקהלים בגת שמנים שבאו להנציח את העלייה השמיימה מבחינת הליטורגיה חוו שתי מסורות שנוצרו, משום ששינו את האירוע של הקתישמה ל-13 באוגוסט. המסורת שהשתלטה היתה זו שהועברה ל-15 באוגוסט, אולם היה זה רק ב-1950 שהאפיפיור פיוס ה-12 הכריז על הדוגמא שת העלייה השמימה של מרים.
ב-15 באוגוסט, הבזיליקה של הייסורים היתה שוב מלאה עם מאמינים לרגל סעודת האדון של העלייה השמיימה. את האירוע ערך האח דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, בשעה שהאח נרוואן, כהן הדת של סאן סלבטורה, דרש את הדרשה עבור הנוצרים המקומיים. "עם אמונה, אנו מבקשים מהאל לאפשר לנו להתנסות בזמן שלנו כעל פני האדמה להתבונן בדברים גבוהים יותר, כפי שהובטח על ידי האל והתבטא בחייה של מרים", אמר האח בניטו חוזה צוקו, האח הממונה האחראי על האחווה של גת שמנים.
השמחה של יום החג. במהלך הכיבוד הקל שהוגש מחוץ למנזר הפרנציסקאני, מספר עולי רגל עדיין ביטאו את השמחה של לקחת חלק באירוע ל גת שמנים. רוזי, עולת רגל ממקסיקו אמרה: "מרים היא האמא שלנו, האמא של כולם. היא דוגמא ומשל ללכת בעקבותיה עקב צייתנותה." בין התגובות לטקסיות של מרים הבתולה, היו שני תיירים מופתעים משיקגו, שלא ידעו על יום החג וראו את ההתלהבות של המאמינים בגת שמנים: "זוהי הזדמנות ייחודית לחוות מקום זה עם הנוצרים. אנו בדרך כלל באיטליה בחג זה, אולם להיות במקום שבו אירועים אלו התרחשו עושה את ההבדל, הבדל גדול.", הסביר עול רגל מהפרובינציה של וינצנזה, שבאיטליה. עולה רגל מאותה קבוצה אמר: "למרות הקשיים והעייפות, אנו שמחים להתפלל עם הקהילה הנוצרית כך שנוכל להתבונן לעבר העתיד הקרוב שלנו והרחוק עם תקווה."
תהלוכה לעבר קברה של מרים. אירוע חשוב אחרון שיש להשלימו בחגיגות של עליית מרים השמיימה, תמיד נערכת בארץ הקודש התהלוכה מהמערה שבגת שמנים לקברה של מרים. זהו היום היחיד בשנה שהפרנציסקאנים יכולים באופן רשמי לערוך תהלוכה, בהתאם לחוקי הסטאטוס קוו, והשנה הם שוב הלכו לפי מסורת זו. לאחר תפילת ערבית במערה, האחים הפרנציסקאנים הובילו את המאמינים לתוך קברה של מרים ושם הם התקבלו על ידי נציגי הקהילה היוונית אורתודוכסית והקהילה הארמנית. הם שרו למרים הבתולה, ואחד אחרי השני, כולם כרעו לפני אימו של ישוע.
ביאטריס גוארארה
