ביום שלישי, הראשון באוקטובר, האח הפרנציסקני תאופיק בו מהרי, המשתייך לקוסטודיה של ארץ הקודש, סגר את השערים מאחוריו, את השערים של המנזר הפרנציסקני שב-צור, עיר נמל בדרום לבנון ויחד עם האח שלו, האח פייר ריסה, עזבו לביירות. "טיל נפל בסמוך, כמה עשרות מטרים, מהמנזר שלנו", אומר האח תאופיק. "שני ילדים שחיפשו מקלט עימנו נפצעו, נפגעו על ידי רסיסים. אנו כאן לא כדי להיות גיבורים, אלא לשרת את האנשים שלנו. משך מספר ימים כולם ברחו, ובנקודת זמן זו לא היה כל טעם להישאר." גם הציוד האישי שלהם, וגם הציוד של הסקרמנט המבורך נלקח עימם, וכך לגבי השרידים של המנזר ושמנים קדושים.
תפילה...
הדלתות של המנזר של יעקב הקדוש בבירות נפתח עבור האח תאופיק והאח פייר. המנזר קיבל אליו משפחות של מפונים בחלק המיועד לאירוח אפילו שהמשפחות לא ראו בכך מטרה. "אנו כאן שישה איש וזה כבר התור שלי להוביל את התפילה", אמר. "מייד התאמנו את עצמנו עם החיים הרגילים של המנזר, עקבנו אחרי התוכנית היומית של התפילה ושל הקהילה, שהיתה מועטה בימים האחרונים בצור: הקדשנו [את עצמנו] רק לשמור ולעזור לאנשים. כאן מצאנו את הממדים שלנו כפרנציסקנים, שוב, כולל מנקודת מבט של קהילה ושל מסדר, ואנו יכולים לראות שאף על פי כן אנו יכולים לעשות את העבודה ולענות [לצרכים] למי שנזקק."
...ועבודה
האח תאופיק, שהיה כהן הדת של הקהילה בדרום לבנון, מבלה את ימיו בטלפון על מנת לתאם את הסיוע למפונים שהגיעו לבירה מהדרום. "באותו לילה שהגענו לבירות, הם הפגיזו את דיר מימאס", כפר נוצרי הנמצא מספר קילומטרים מהגבול הישראל. כולם ברחו, 148 משפחות שנמצאות בבירות כיום. "ישנם אפילו שלוש או ארבע משפחות בדירה אחת. כקוסטודיה, אנו מנסים לסייע להם עם הוצאות ומספקים מזון ותרופות, אולם גם בגדים, משום שהם השאירו את הכל מאחור. הצעירים של הכפר התארגנו על מנת להגיע לכולם ולהכיר את צרכיהם." חלק מהמפונים של דיר מימאס גם השתתפו בסעודת האדון ביום ראשון והאח תאופיק ניסה להבטיח את הסיוע הרוחני עבור כולם. "אני רואה את ההשגחה העליונה שלא זנחה אותנו ואינני חושב שהיא תעזוב אותנו כעת", אומר האח תאופיק.
Marinella Bandini מרינלה בנדיני
