הפסל של מרים הבתולה שחרב עוברת בתוכה מביטה על המזבח של גברתנו של שבעת סוגי הסבל. העיניים שלה מביטות בעולי רגל רבים ובאנשיי הדת הנוכחים במקום, ואשר ממתינים להגעתם של הפרנציסקאנים. אריחי הפסיפס המוזהב על רקע כחול מנצנצים בקפלה של הצליבה. היום מדובר בתאריך ה-7 וה-8 באפריל בכנסיית הקבר: הבוקר חגגנו את יום החג של גברתנו בעלת שבעת סוגי הסבל, כשצלילי המטה של ה-קוואס יכול להישמע. הנה הם כאן. אין כבר יותר מקומות ישיבה, אנשים נשארים לעמוד. הקפלה הפרנציסקאנית עמוסה לעייפה וכך גם הגולוגולתא, שבבעלות היוונים האורתודוכסים, ממש בדלת הסמוכה.
האח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל עומד לפני המזבח של גברתנו של שבעתת סוגי הסבל. בהתאם למסורת, הוא, כסגן הקוסטוד, עורך סעודת אדון זו. " באירועם הליטורגיים המגוונים משך שנה זו קשה מאד למצוא טקסט מספר הבשורה שהוא כה קצר אולם רב משמעות ורב בו הרז", אמר האח דוברומיר בדרשה שלו, כשמתייחס לטקסט מספר הבשורה לפי יוחנן שנקרא בבוקר זה. "מתחת לצלב של בנה, מרים ממוסמרת לרצון של האב, ממש כפי שבן האל מוסמר לצלב. מרים, אימו, נוכחת משום שהרז של הצלב החל כבר ברז של ההתעברות הטהורה. עליה להיות שם; היא היתה שם בהתחלה ממש כשם שהיה אמור להתגשם", המשיך.
ממש כאן, בקפלה זו של הגולגולתא, מנציחים את הצליבה. ממש כאן, הנבואה של שמעון למרים, אשר אנו יודעים אודותיה מספר הבשורה לפי לוקס, שהתממשה: "ובך תעבור חרב". כך מתחיל החג של חג הפסחא. אולם השמחה של יום ראשון של הלולבים מתקרב והולך.
