עלי כותרת אדומים נשרו על הסלע שבגת שמנים, כמו טיפות דמו של ישוע המשיח, כשהוא התפלל בכל ליבו ונשמתו בלילה של הייסורים. כך החל האירוע בבזיליקה של הייסורים, לרגלי הר הזיתים, ב-1ביולי, בבזיליקה של גת שמנים שהיתה מלאה במאמינים והשנה בהרבה עולי רגל מכל העולם, יחד עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, כשכולם התקבצו סביב הסלע שבגן הזיתים.
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, דיבר אודות תפילתו של ישוע המשיח כהכרחית במאבקו להיות מסונכרן עם רצון האב. "או לא יכולים אפילו לתאר מה שוע חש", אמר האח פאטון. "בכך רגע שהוא תפס את הגביע שלו כקריאה שלו וכיעד שלו, הוא הלך בהתנסויות הקודרות ביותר של הקיום האנושי שלנו: בדידות, זניחה או נטישה, כשלון, סבל פיזי וסבל פנימי, מרחק מהאל, אלימות, כאב, מות לא הוגן ומוות מיותר." למרות הכל, ישוע התפלל על מנת למלא את רצונו של האב ולהקריב את עצמו כקרבן עבור העולם. "זהו הדם יקר מפז ביותר של ישוע, שחייו הינם סגולה לאהבה ללא סוף, משחרר אותנו מהמוות מרגע שאנו חווים אותה", אמר הקוסטוד.
"לפני המועצה [מועצץ הוותיקן השנייה], יום החג של קורפוס כריסטי [הלחם והיין] והטקסיות של דמו של ישוע כולם נחוגו בנפרד. לאחר המועצה, הם אוחדו ליום חג אחד, אולם אנו ממשיכים לחגוג את יום החג של דמו הקר מפז של ישוע המשיח כאן, משום שכאן הוא המקום שבו ישוע שפך את דמו", הסביר האח בניטו חוזה צוקו, האח המונה האחראי על האחווה של גת שמנים. "בסעודת האדון הזאת, אנו גם מבקשים את מתנת השלום בארץ הקודש, ארצו של ישוע וארצנו."
לאחר האירוע, הרבה מאמינים התכופפו לעבר הסלע הקדוש שמתחת למזבח של הבזיליקה, היכן שעלי כותרת אדומים פוזרו. עם ידיהם על האבן ומצחם מונח על המשטח המחוספס של הסלע, תפילותיהם היו מעמיקות והפכו לתחינה, ממש כמו של ישוע. "אני אוהבת להתפלל בגת שמנים" אמרה נזירה. ""זה ממש כאילו אני לצידו של ישוע שסובל. ואנו נהיים דומים בתפילה."
לאחר סעודת האדון, הארוע המשיך עם כיבוד קל שהוצע לפני המנזר של האחים הפרנציסקאנים. "הסלע הינה עד, זכרון חי של דמו. הקזת הדם של ישוע גאל ופדה את האנושות. זוהי מתנה עצומה", אמר האח דייגן גלה גזה, המנהל של ההרמיטג של גת שמנים. "אי לכך, האירוע של טקסיות זו כאן היום מייצג את האירוע של הרז של הפדות."
ביטריס גוארארה
