"ווקסילה רגיס פרודונט, פוךגט קרוציס מיסטריום". זה מה שכתב ונאנציו פורמאטו במזמור המפורסם שלו לצלב לפני 1500 שנה ועדיין חוזרים עליו כיום: "הדגל של המלך מתקדם ובא, הרז של הצלב מתגלה." הקוסטוד של ארץ הקודש נשא את השריד הקדוש בתהלוכה, בשעה ששירים שלהם עבר של יותר מאלף שנים מלווים את האירוע החגיגי הטקסי. בכנסיית הקבר, ב-7 במרץ, היה זה יום החג של הצלב, אחד מהאירועים החשובים ביותר עבור הבזיליקה של התחייה ואשר מתקיים בו. במקור הטקסיות וההכרה של המקום שבו מת ישוע וקם לתחייה הינה האפיזודה של גילוי השריד הקדוש של הצלב על ידי הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס. מספר מקורות מספרים לנו שסביר שאירוע זה התרחש בשנת 325 לספירה. " ברגע שהאישה הדתית מאד הזדרזה ללכת למקום זה, [...] היא מצאה שלושה צלבים מונחים בסדר אקראי", ניתן לקרוא זאת במקראות של ערב יום חג זה. לפי הסיפור של הכנסייה של רופינו הקדוש, הלנה גילתה את הצלב שהיה צלבו של ישוע מבין אלו שמצאה, משום שריפא אישה גוססת.
אפיזודה זו מוזכרת כמעט 1700 שנה, במערה של הלנה הקדושה, המעוטרת בזהב ואדום. נישא בתהלוכה במשך תפילת הערבית, ליל השימורים וסעודת האדון של יום ראשון, השריד מייצג את הקורבן של ישוע המשיח, שנצלב ומת עבור הישועה של העולם עבור [כל] האנושות. הקוסטוד של ארץ הקודש בדרשה שלו הזכיר את המוות על ידי צליבה שהיה מיועד למי שלא היה ראוי לכבוד. "הצליבה של ישוע הינה מחווה מוחלטת [שלו] בשיתוף של האנושות [שלנו]", המשיך. "הוא שם את עצמו במקום של העבריין, העבד, המנודה ומראה לנו שאין אף אחד ללא כבוד." על הצלב, ישוע המשיח מבטא את אהבתו שהינה חזקה מהוות ויכול לרפא את העולם. כיצד אנו חיים וחווים ים חג זה באופן קיומי? אנו הופכים לדמות חיה של ישוע המשיח על הצלב", אמר האח פרנצ'סקו פאטון, "על מנת לחלוק עימו גם בתחייה שלנו גם כן."
"אם אתה חושב אודות הצלב, אתה מצפה לדבר מה עצוב, ואולם כיום הרז של הפסחא הופך להווה", אומרת שרה, עולה לרגל מרומא שנכחה באירוע הטקסי. ממש כמו בכנסיית הקבר הן גם בגולגולתא והן בקבר הריק, כיום אנו חוגגים משך התקופה של חג הפסחא ומשך האירוע כולו, אנו שרים על התחייה. המציאה של הצלב הינה יום חג רב משתתפים בירושלים, אולם מחוף לכנסיית הקבר אין עוד נכלל ביום זה אירוע ליטורגי; הטקסיות של תפארת הצלב ב-14 בספטמבר עדיין נחוג, למרות שאין זה יום חג עתיק. "באנו היום כמעט במקרה, אולם אנו חוגגים חג זה בפעם הראשונה בשמחה", אמר איש ירושלמי בשם מאסם.
האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, לרגל יום החג הטקסי, החלו את התהלוכה שלהם מהמנזר של סאן סלבטורה, כשבראש – הקוואס, שהחייה את החגיגה של תפילת הערבית, ליל השימורים ואת סעודת האדון בכנסיית הקבר. מאמינים מכל העולם שרו המנונים לצלב. לאחר סעודת האדון, נערכו שלושה הקפות מסביב לאדיקול, שתי בנות קטנות לבושות לבן זרקו עלי כותרת של פרחים לפני המעבר של השריד הקדוש. בתוך הקירות של כנסיית הקבר, "ווקסילה רגיס" עדיין יכול היה להישמע גם כיום, משש כפי שניתן לזהות את צלבו של ישוע כ"התקווה היחידה, מקור הישועה."
ביאטריס גואראה
