בית עניה, בסמיכות להר הזיתים וקרוב לירושלים: הכפר של לזרוס, מרים ומרתה. ב-30 במרץ, היה זה המקום ליעד של עלייה לרגל בתקופת צום הארבעים כהכנה לחג הפסחא, שמטרתו לעקוב אחר הרגעים בחייו של ישוע לפני מותו, ומעל לכל, בהקשר לתחייתו. לרגל אירוע זה, נערכו שתי סעודות אדון: סעודת אדון בקברו של לזרוס בשחר ובסמוך למקום הקדוש של הפרנציסקאנים שבבית עניה, כהנצחה של הנס של קומו מן המתים לשלח לזרוס.
הפסיפסים מלאי הצבע כשהאור של קרני השמש הראשונות של השמש עלו: מתארים את ישוע בלווית מרתא ומרים כשהן כורעות ברך. בקיר ממול, לזרוס מתואר כשקם מהקבר ויחד עם הנוכחים שהיו עדים לנס הבלתי יאומן. ספר הבשורה לפי יוחנן הוקרא בבוקר זה באותו מקום שהמקרה התרחש בו בהתייחס לאירוע המתואר. בדרשה שלו, האח הפרנציסקאני מתיאו מונארי הרהר על העובדה כי"כשאנו חיים בהתנסויות שליליות, התגובה הראשונה שלנו יכולה להיות להצביע: לא היית שם. לא עשית שום דבר. ממש כפי שאמרו מרים ומרתא לישוע. אולם קטע זה גם מראה לנו עד כמה סבל יכול לסייע לחפש אחר חיים." האח הפרנציסקאני לאחר מכן הזכיר את ההתנסויות של הקשיים של מהגרים ומצבים קשים בארצות שבמזרח התיכון. אולם החוויה של התחייה מראה לנו כי
אסור אף פעם לוותר על התקווה." "שוע חווה באופן מעמיק את הסבל האנושי: הוא בוכה עקב מותו של חברו, לפני שמקים אוו לתחייה", אמר האח מונארי. האירוע של ההוחדה ][אוכריסטיה] נערכה על ידי הבדומדארי ונערך גם על ידי המזכיר של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני דיויד גרנייה. אחרים פרנציסקאנים רבים של הקוסטודיה נכחו גם כן, כולל סגן הקוסטוד, דוברומיר ג'סטל, האח האחראי הממונה על סאן סלבטורה, האח מרסלו אריאל ציצינלי והאח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ.
לאחר סעודת האדון ודברי שבח, הוגשה ארוחת בוקר, רגע של אחווה וחברות בחצר המוריקה של הכנסייה. בבית עניה, עיירה מבודדת מירושלים על ידי חומת הפרדה, נותרו מעט מאד נוצרים. כהן הדת של הקהילה שבבית עניה, האח מישל סרחואה, אמר כי "יש כיום קצת יותר מ-15 משפחות, שחיות בסמיכות לקהילה.", אולם עדיין, "אתה חש טוב, אתה חש כאילו אתה עם משפחה", אמר. אפילו איזקי, שהגיע מירושלים על מנת לקחת חלק ב"אירוע יפיפה זה באווירה מיוחדת", הסכים. בין שתית קפה ערבי ובין הסבר כיצד "טוב להיות פה היום ולחשוב שזה נכון להיות במקום שעליו סיפר ספר הבשורה, היכן שהתרחש."
מרגע שעזבו את בית עניה, לאחר קריאת טקסט לפני קברו של לזרוס, העלייה לרגל המשיכה. הקבוצה המשיכה להר הזיתים, למקום שבו ישוע "עלה השמיימה ונטל את מקומו לימין האב" (מרקוס 16:19): העלייה השמיימה של ישוע. כתף אל כתף, האחים והנוכחים התאספו בכנסייה של העלייה השמיימה. הם עמדו כך מלווים במזמורים ליטורגיים. ממקום העלייה השמיימה, הקבוצה המשיכה לכנסייה היפה של "אבינו שבשמיים" [פאטר נוסטר]. שם חגגו את ההוראה של התפילה "אבינו שבשמיים" על ידי ישוע לתלמידיו השליחים. בהליכה על רקע הצלילים של "אד סקאלום פאטר נוסר" הנוכחים יכלו לראות את התרגום של תפילה זו ביותר מ-100 שפות שונות. לאחר האירוע, מרגע שהבוקר של העלייה לרגל הסתיים, הקבוצה שבה לירושלים.
