אירוע גדול במקום הקדוש של ה"הורטוס קונקלוזו", אחד מהמקומות הקדושים הידועים פחות של ארץ הקודש. סעודת האדון נערכה על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון.
המקום הקדוש נבנה על גבעה לפני הכפר של ארטאס, שהינו חלק מהשטח של בית לחם, אדמה ירוקה של המקום הקדוש והארכיטקטורה נמצאים בסתירה ליובש של האזור. המקום הקדוש היה חלק מהתשוקה של מונסיניור מריאנו סולר, ארכיבישוף של מונטווידאו, אורוגואי, והוא נישא מעל עמק קטן ונשען למול הר. עקב האדמה הפורייה שלו, המיקום הזה היה מזוהה תמיד כ"גן סגור" ("הורטובס" בלטיני ), שבו ניתן לקרוא עליו בשיר השירים, פרק ד, פסוק 12:" גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם". בשנת 1885 הארכיבישוף במסגרת עליה לרגל לארץ הקודש, החליט להקדיש את עצמו לבנות מקום המוקדש לתת הלל למרים על הבסיס של אותו פסוק בספר של שיר השירים.
לאחר תקופה של ארבע שנות הבנייה, המקום הקדוש נמסר לבנות של מרים הקדוש של הגן כאות חומרני של אהבת מונסיניור סולר לבתולה של הגינה ולבנותיה [קהילה של נזירות], כשהוא היה במנזר שלו באורוגוואי ותמיד נהג למצוא מקום מפלט וניחם את עצמו באמצעות תפילה. בשנת 1904 המקום אוחד למקום של הבתולה המבורכת של הגן של הגולגולתא ושנה מאוחר יותר לבזיליקה של מרים מז'ור הקדושה מסיבה זו, הוא נהנה מפריבילגיות של המחילה המוענקות לבזיליקה.
יופיו הטבעי, ה"הורטוס" היה בשימוש למשך מספר שנים כמקום התבודדות לקבוצות, תנועות ואחוות שונות הרבה אנשים, כולל גברים צעירים שהיו בתהליך של פורמציה של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש שהגיעו לנווה מדבר זה של התבודדות רוחנית.
כיום הנזירה האחראית על הבית היא הנזירה רוזה דה טורו, שבמקור מארגנטינה, שחיה ב"הורטוס" מאז שנת 2005. מכיוון שתמיד היא עסקה בפורמציה של חניכים ומועמדים בפרובינציה של קורדובה, היא שירתה שם עד 2005.
כיצד מצאת את המסדר?
קיבלתי חינוך קתולי ובצעירותי, התחלתי להדריך את הילדים לקתשיזם ויחד עימם התחלתי גם כן להתפלל והתאהבתי בישוע המשיח. חיפשתי קהילה שלא דרשה מועמדות [שייכות] יחידה בלבד, משום שהבנתי שהייעוד שלי הוא שאהיה זמינה באופן מלא כך שאוכל לעשות כך מיני דברים לכל מיני קהילות. הדבר היחידי שעניין אותי היה ללכת אחרי ישוע היכן שרוצה שאלך. כהן דת הדריך אותי אליהם ואני התקרבתי אליהם: נכנסתי כחניכה ב-1987. הייתי בת 20 וכיום אני בת 52. בחיי הדת שלי לא התחרטתי מעולם ש"נתפסתי" על ידי ישוע בדרך זו.
מהי הכריזמה של המוסד שלך?
השם שלנו ברור למדי: נזירות של החסד, הבנות של מרים הקדושה ביותר של הגינה". הכריזמה שיסדנו הינה "התבוננות של חסד של הבשורה".המסדר החל ב-1829 משום שבאותה תקופה לא היו נשים מקודשות דתיות בגולגולתא והנוכחות הדתית היחידה היתה של הנזירות של סן וינסנט שהיו במנזר שהרהור הוא הדומיננטי. כך שהמוסד שלנו נוסד כדי להגיב לצורך "ללכת למקומות שאחרים לא הולכים לשם", במובן פיזי, ו"להגיב לכל סוגי הצרכים ללא קשר ספציפי לתנועה מסוימת, אלא אם כן זה בלתי אפשרי או אינו הולם".
מהיכן מגיעים עולי רגל המגיעים למקום הקדוש?
הכפר ארטאס הוא כפר מוסלמי לחלוטין, אולם המנזר שלנו מאד פופולארי. המאמינים מגיעים מכל ישראל ומכל הרשות הפלסטינית, מבית סאחור, בית ג'אלה, ירושלים והגליל. משך השנה רבים מגיעים לבקר את מרים הבתולה, כולל מספר מאמינים מהזרם היווני-אורתודוכסי.
מדוע את חושבת שמקום קדוש זה מועיל?
אני לעיתים קרובות נשאלת אודות הסיבה לגבי הנוכחות שלנו בארץ זו. הם שואלים אותי "מה את עושה כאן אם את לא ממירה את הדת של אף אחד? הם כולם מוסלמים". אנו כאן לא כדי לבצע המרת דת: אנו כאן כדי להגן על חלק ארץ זו של ארץ הקודש ששומר על הדמות של המדונה כפי שמתאר בשיר השירים באופן חי. אני מאמינה שזוהי נוכחות מאד נבואית משום שכולם כאן חשים בבית: פרנציסקאנים, הפטריארכיה הלטינית, מוסלמים, יהודים, ארמנים, סורים, יוונים אורתודוכסים. כאן כולם חשים כמו ילדים מאוחדים על ידי גבירתנו.
הקינוחים שאנו מחלקים ביום החג של גבירתנו, שנחוג ביום ראשון, ה-9 בספטמבר, כמו גם הפרחים עבור הקישוטים שכאן אינם מעשה ידיהן של הנזירות שלנו, אלא על ידי אנשים יוונים אורתודוכסים. אנו לא מבקשים תרומות אולם ההשגחה העליונה באה משם שהאנשים אוהבים את מרים הבתולה.
אילו פעילויות בוצעו משך השנים?
נכון לעכשיו, אנו מספקים שירות שלא כל מרכזי קבלת הפנים מציעים: אנו בית להתבודדות. אנו מציעים מתקנים ותנאים הכרחיים לכל קבוצה שבאה לכאן לחוש וטוב בבית. אנו סוגרים את דלתות המקום הקדוש על מנת להבטיח שהסביבה נאותה. אין אנו מציים לוקסוס; אין לנו אפילו מזגן, אבל אנשים מבקשים שקט ושלום ולא נוחות. עלינו לשמור את עצמנו בתפילה ולחכות לאל. אני חושבת שהשירות הגדול ביותר שאנו מציעים הוא: לא לאפשר לנוצרים לשכוח את האל אשר אוהב אותם.
בנוסף לכך, פתחנו קליניקת חוץ משנת 1901. הקליניקה נסגרה לפני שנתיים משום שנכון לעכשיו אינה פרקטית עקב תחזוקה נמוכה של האדמה הממוקמת לפניה. מאז שייסדנו את המקום הקדוש היו יתומים הקשורים לבית הספר שקיבל בנות יתומות נוצריות וגם אפשר לילדים שגרים רחוק על מנת לעודד אותם להשתתף. בהתבוננות של דרך החינוך מצד הנזירות בבנות אלו, הורים מוסלמים בכפר ארטאס ביקשו מהנזירות לפתוח גן ילדים כך שיוכלו לרשום את ילדיהם גם כן. כך שבשנת 1974 פתחנו גנון שכיום רשומים בו 50 ילדים מוסלמים, בגילאי 4-5.
מהי המשמעות עבורך לחיות במקום שכזה?
ראשית כל, עבור העדה זהו מקום קדוש שהינו יהלום, שהינו דבר מה יקר מפז. זהו המקום הקדוש הקשור ישירות לבתולה מרים של הגן של הגולגולתא, המקום שמתייחסים אליו ומתארים אותו בשיר השירים. עבורי, זה כמו לחיות מהמקור שממנו שתינו את הרוחניות של מרים ושל התנ"ך. העוני שלנו הופך אותנו למסוגלות "ללכת למקום שאחרים לא יכולים ללכת אליו" שמגיע ממערת המולד שבבית לחם. כך שיש כאן את הכל: שיר השירים וחג המולד. מקום זה הינו המרכז של כל חיי.
ג'ובאני מלספינה
