ב-זילרטל, אחד מהעמקים היפים ביותר בטירול, ניתן להעריך את ה"גרנטקפלה" או "הקפלה של הגארנאט", שתוכננה על הארכיטקט מריו בוטה, לכבודו של אגלברט קולנד המבורך, קדוש מעונה אוסטרי שהגיע מעמק זה.
"אבונא מאלאק" – או האב מלאך, כפי שכונה בדמשק – יחד עם האח מנואל רואיז לופז, האח כרמלו בולטה באנולס ושמונה קדושים מעונים נוספים, יקבלו את הקנוניזציה בעשרים באוקטובר בכיכר פטרוס הקדוש, מאה שנה בדיוק לאחר שזכו להיות מבורכים.
הקפלה היא אחת מדברים רבים בטירול (ציור קיר, מקומות קדושים, בולים ופסלים) המוקדשים לדמותו.
הארכיטקט השוויצרי הידוע – היורש של מסורת הנדסית שהינה פוסט-באוהאוס מהמאה העשרים - מצא "את הסיבות של הקדושה" בסגנון זה: טוהר מוחלט של צורות הנדסיות שהופכות לנפח ובמקרה של הקפלה המוקדשת לאנגלברט המבורך היא בצורה של גוף הנדסי בעל 10 צלעות שמתפתחות בגביש של הגארנט, שהופק ב-זילרטל במאה ה-19.
הקפלה, שנחנכה ב-22 בספטמבר 2013, ביום הטבילה של אנגלברט המבורך, נפתחת לעיני עולי הרגל כמו חלק של גאומטריה טהורה שממוקמת ממול לאגם, מביאה את הטבע במגע עם השמיים.
היערות של טירול, הערש של הקריאה לשירות הכנסייה
מיכאל קולנד נולד ב-רמסאו ב-21 בספטמבר 1827. לפי המקורות, הוא עבד כחוטב עצים, היה במגע עם הטבע, שהביא להזדמנות להומניות ולבגרות את הרעיון של להיהפך לכהן דת. בסתיו 1845, הוא החליט להשלים את לימודיו ולשוב ללימודים שזנח אותם, כשבסופם הוא נתבקש לומר שזהו רצונו להיכנס למנזר הפרנציסקאני ב-זלצבורג על מנת לשרת את האל במסדר של פרנסיס הקדוש מאסיזי. בבגדים דתיים, ב-19 באוגוסט 1847, הוא קיבל את השם אנגלברט, שמשמעו "בוהק של מלאך".
"עדים תיארו אותו כבריר וחסון, עם פנים מחייכות, שיער בלונדיני ועיניים כחולות", מספר האח אוליסה זארזה, סגן של המועמדים וחבר, יחד עם האח רודריגו מצאדו סוארס והאח נרציסו קלימאס, של הוועדה של ההכנה של האירועים של הקנוניזציה של הקדושים המעונים. הוא חש בבית במנזר וכולם אהבו אותו, תודות לאופיו החביב: הוא היה בעל דבקות רבה בייחוד לאם האלוהים [מרים]."
ב-בולנזו הוא הקדיש את עצמו ללמוד שפות זרות, איטלקית, צרפתית, ספרדית ומעל לכל ערבית. לאחר הנדרים הסופיים, ב-22 בספטמבר 1850, הוא הוסמך לכהונה בשנת 1851, הוא ביטא את רצונו להיות מיסיונר בארץ הקודש בפרק של הפרובינציה.
הגעתו לירושלים
בקשתו מולאה והוא הפליג מ-טריסטה ליפו: מסע שנמשך החל מ-27 במרץ ועד 13 באפריל 1855.
"נשמר מכתב שהיה קשור למסעו זה", ממשיך ואומר האח אוליסה, "המתאר סבל רב, בים וביבשה. התיאורים שלו כשהגיע לירושלים חושפים, אך על פי כן, את כל הדבקות והתשוקה שהיתה לו לארץ הקודש. המילים שלו היו: "ירדתי מהסוס שלי. המחשבה שזו העיר שבה האדון, המושיע שלנו, שפך את דמו היקר עבור הישועה שלי גם כן, גרמה לי לבכות אפילו בקול רם יותר. בשעה שלוש אחר הצהריים, באותה שעה שבה מת ישוע המשיח, הסתובבתי לי ברחובות ירושלים ברגל. רציתי ללכת ברגל במקומות שהוא נשא את צלבו הכבד."
בשירות של כנסיית הקבר
ככל מיסיונר בארץ הקודש, האח אנגלברט גם ביצע את שירותו לזמן מה בכנסיית הקבר. למרות החיי הקשים במנזר, הוא כתב: "הקרבה להר הגולגולתא ולמקומות האחרים שהאדון שלנו [ישוע המשיח] סבל כה רבות בהם הופך את הכל לנסבל." לאחר מכן הוא קיבל בציות את ההנחיה של הקוסטוד של ארץ הקודש לעבור לדמשק, למנזר של שאול הקדוש. "הוא ביצע בקלות את המטלות שהוטלו עליו", תודות לידע שלו בערבית, שאפשר לו לכבוש מהר את לבבות המאמינים. הם כינו אותו "האב המלאך" משום שהשם אנגלברט היה ארוך מדי: ולכן קוצר ל-מלאך, ולאחר מכן הפך ל-אנגאל."
"היה זה מיקום זמני", ממשיך ואומר האח אוליסה זארזה, "עד שהקולגה הספרדי עם ידע טוב בערבית היה זמין. אולם, כאשר האח כרמלו בולטה באנולס, כהן הדת של הקהילה של דמשק היה חולה, האב הצעיר והדינמי האב אנגלברט תפס פיקוד על כל המטלות הקהילתיות. היוזמה לבנות מגדל פעמונים לכנסיית המנזר, מיקום של פעמון כבד שמשקלו חצי טון, היה שלו. הוא היה בעל מחוות אמיצות, כשהמנזר היה ממוקם ממול למסגד."
הוא ביצע את המטלות הללו כשהוא סבל במהלך היותו קדוש מעונה.
הרגעים האחרונים בחייו של האב [אבונא] מאלאק
היה זה בלילה שבין ה-9 ל-10 ביולי 1860, כשקומנדו דרוזי של רודפים פרץ אל המנזר.
כשהסכנה התקרבה יותר ויותר, האח אנגלברט ברח מהמנזר והתחבא בבית סמוך עם מרוני ששמו מטרי, כשהאחרון שרד את הטבח.
"היה זה המרוני שסיפר אודות הדקות האחרונות בחייו של האב מלאך", הסביר האח זארזה. "האב, לאחר שהתגלה, עצר כל התנגדות ונותר רגוע: נדרש להתאסלם על מנת להציל את חייו, והוא ענה: "אינני יכול, משום שאני נוצרי ואני משרת של ישוע המשיח". חייו הגיעו אל סופם עם מכת גרזן, גיל 33. הקדוש המעונה הגיע "עם רוגע ועם חופש קדוש שהאדון [ישוע] מעניק למי שמגן על שורשיו".
ב-10 באוקטובר 1926 האח אנגלברט זכה לסטאטוס של מבורך יחד עם עוד עשרה קדושים מעונים במנזר של שאול הקדוש. ב-10 ביולי זהו יום הנצחה במחוז הבישופות של זלצבורג. בשנת 1986 הוא הועלה להיות פטרון שני של הקהילה בקהילתו שלו, זל אם זילר.
Silvia Giuliano
התפילה של אנגלברט קולנד "האב המלאך" – "אבונא מאלאק.
מלא ברוח של פרנסיס הקדוש,
הלכת לארץ הקודש.
שם הכרזת את אמונתך ושפכת את דמך עבור ישוע המשיח.
עזור לי שיהיה לי לב מלא באהבה לישוע המשיח
כך שאוכל לחיות בכוח האמונה
כעד של הבשורה בכל יום בחיי.
התפלל לאל עבורנו, כך שבכנסייה שלו
הרבה קריאות [לשירות הכנסייה] יהיו מוארות, לכהונה ולחיים דתיים
למוסד של המשפחות הקדושות
ובחיפוש אחר אהבה נוצרית בחיי היום יום.
האר במאמינים באמצעות התערבותך
את הרוח של המיסיונריות שהיתה לך כהשראה
את הקנאות למועמדים ורצון של נדיבות
לאהבת הדבקות
צו של הארכיבישוף של ההסמכות, זלצבורג, מתאריך ה-8 באפריל 2011
