"ויְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב וַיַּרְא אֶת־הָעִירוַיֵּבְךְ עָלֶיהָ וַיֹּאמַר׃
לוּ יָדַעַתְּ גַּם־אַתְּ בְּעוֹד יוֹמֵךְ הַזֶּה אֶת־דֶּרֶךְ שְׁלוֹמֵךְ וְעַתָּה נִסְתַּר מֵעֵינָיִךְ"
ספר הבשורה לפי לוקאס י"ט, 41-42
הטקסט מספר הבשורה לפי לוקאסמספר את אחת משתי האפיזודות (1) מספרי הבשורה שבהם ישוע בוכה. העיר שעליה ישוע מדבר עליה הינה בבירור ירושלים. האדון, כשיורד מהר הזיתים, מתבונן בעיר, לא יכול לעצור את הדמעות שלו ואת נבואתו (ספר הבשורה לפי לוקאס י"ט:43-44):
43 כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עָלָיִךְ וְשָׁפְכוּ אֹיְבַיִךְ סוֹלֲלָה סְבִיבָיִךְ וְהִקִּיפוּךְ וְצָרוּ עָלַיִךְ מִכָּל־עֲבָרָיִךְ׃
44 וְהָרְסוּ עַד־לָאָרֶץ אוֹתָךְ וְאֶת־בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ וְלֹא־יַשְׁאִירוּ בָךְ אֶבֶן עַל־אָבֶן עֵקֶב אֲשֶׁר־לֹא יָדַעַתְּ עֵת פְּקֻדָּתֵךְ"
כעבור 40 ימים לאחר מכן בית המקדש נחרב על ידי טיטוס; כעבור מאה שנה לאחר מכן העיר כולה נהרסה ונבנתה מחדש על ידי הקיסר הרומאי אדריאנוס, שאף שינה את שמה לאיליה קפיטולינה.
2000 שנה לאחר מכן, ירושלים נכבשה על ידי הרומאים, הביזנטיים, הצלבנים, הממלוכים, העותומאניים, הבריטים והישראלים, וכיום היא עדיין עיר פצועה ומחולקת. הדמעות של הנבואה של ישוע, נושא המסר של הפדות, עדיין חיות מבוטאות באופן בולט אפילו בארכיאולוגיה של המקום הקודש הקטן. בהר הזיתים, קרוב למקום שבו המסורת המאוחרת של המאה ה-16 ממקמת את האפיזודה של הדמעות של ישוע, כיום ישנה שם כנסייה השייכת לקוסטודיה של ארץ הקודש. זהו המקום הקדוש של דומינוס פלוויט שבלטינית המשמעות הינה "האדון בכה".
בגיאומטריה שלה, המבנה של המקום הקדוש, הינו מאמץ סגנוני אחרון בארץ הקודש של הארכיטקט האיטלקי הידוע אנטוניו ברלוצי, המזכיר צורה של דמעה. המקום נבנה בשנת 1955, ומקום זה של עבודת ה' נראה ככנסייה קטנה עם בסיס מרובע, שהכיפה האליפטית שלו מזכירה את קווי המתאר של דמעה. זהו אתר שהוא יעד שמוערך רבות על ידי עולי רגל עקב מיקומו המיוחד בהר הזיתים המעניק מבט פנוראמי ייחודי על העיר ; הכנסייה של דומינוס פלוויטממוקמת על שרידים של כנסייה ביזנטית שהפסיפסים והרצפה מתוארכים במאה ה-7, ואשר שומרו. חלק מהשרידים הללו הוכנסו בחזרה לכנסייה, בשעה שהחלקים הגדולים יותר והטובים יותר שומרו והם ממש מחוץ למקום הקודש (2).
כיום זהו אתר פרנציסקאני, שפתוח לעולי רגל, ומטפל בו האח הפרנציסקאני העיראקי סבסטיאנואקלימס, האח הממונה האחראי על המקום הקדוש החל מ-2011.
קבוצות של עולי רגל שבאות לבקר יכולות לערוך את סעודת האדון בכנסייה קטנה זו, כשלפניהם נוף שישוע ראה כשבכה. מאחורי המזבח, ישנו חלון שממנו רואים בבירור את העיר העתיקה של ירושלים. המיקום הייחודי של האתר, יחד עם הפרספקטיבה שניתן לראות מפנים, מראים את הכיפה המוזהבת הגדולה של המסגד של האבן, הסימבול של ירושלים כיום.
אי לכך, דומינוס פלוויט יכול להיחשב כגשר בין ירושלים של העבר ובין של ההווה. זהו מקום מעורר השראה המספר סיפור של 2000 שנה ומזכיר לנו את המודרניות של הבזורה. ברלוצי, הארכיטקט, מציב גם מאפיינים ארכיטקטונים של המקום הקדוש שנבנה במהלך של הל המלחמה הקרה, כשכתב: "היום ירושלים המאוימת כוללת את כדור הארץ כולו, משום שאסון מתקרב שכול להתעורר ממלחמה חדשהב, קרוב לוודאי אטומית, יכול להיות כמעט אוניברסאלי. ומדוע עתיד שכזה לא יעלה את הנוצרים הרדומים?"(3)
(1) האפיזודה האחרת הינה כשישוע בכה על קברו של לזרוס (ספר הבשורה לפי יונן י"א, 32-35).
(2) על מנת לדעת יותר, עייך ערך ג' פרנקוברלוצי, "אנטוניו ברלוצי הארכיטקט של ארץ הקודש" בהוצאת ארץ הקודש.
(3) על מנת לדעת יותר- עיין "המקום הקדוש החדש של דומינוס פלוויט" בכתב העת ארץ הקודש 1 (ינואר 1955), עמ' 26.
פיליפו דה גרציה
