"אני שוהה רוב הזמן באלפו [חלב] ואני רוצה להישאר שם.". כך מתאר מילולית מונסיניור גו'רג' אבו-חזן את התפקיד שלו ככהן דת כבישוף הקתולי של אלפו וככהן הדת האפוסטולי של הלטינים בסוריה: כרועה צאן יחד עם הצאן הסובל.
לרגל איזה אירוע פגשת את השר הכללי ואת הקוסטוד של ארץ הקודש בביקורו בסוריה?
פגשנו האחד את השני בסעודת האדון בקהילה של אלפו ולאחר מכן במנזר אחר שבו אכלנו ארוחת צהריים יחד. לאחר סעודת האדון, האב הכללי מסר לנו אריח מהדלת של פטרוס הקדוש שברומא. היא היתה סגורה בשנת 2000 אולם נפתחה בשנה שעברה ביובל של שנת הרחמיים. זה מייצג סימן רב עוצמה עבורנו: סולידאריות איתנו וסמל שאנו חלק ממשפחה גדולה של הכנסייה הקתולית. הבאת האריח לאלפו כיום היכן שיש הרס כה רב גם משמעו הבאת תקווה סמלית של בנייה מחדש. ואנו מקווים שהשיקום יגיע אלינו בדרכנו.
מה האנשים אומרים אודות הביקור שלהם?
הם היו האורחים של הקהילה הפרנציסקאנית והם ביקרו את האחים הפרנציסקאנים שם. הם חגגו את סעודת האדון ודיברו עם האנשים, שהתרשמו מאד, התרגשו והתלהבו. כשמבקרים אותך אנשים כאלה דבר זה מעודד ומביא תקווה. עבור האנשים משמעו שאתה יכול לחזור לנורמאליות.
עבורך, כמי שחי בסוריה משך שנים, מה היית רוצה שאנשים ידעו אודות המצב העכשווי? על מה לא דובר מספיק?
האמת לא נידונה מספיק. היינו רוצים שאנשים יבינו מה קורה כאן ומדוע קורה. הדרך שבה רוב אמצעי התקשורת דיברו על המשבר הסורי כמכלול אינו נכון. למשל, אני מתייחס להתערבות הזרה בסוריה. מדוע זה קרה? כמו למשל ההפגזה האמריקנית. כולם דיברו על זה, אולם הם לא דיברו על הקורבנות: 400 הרוגים אזרחיים ושני כפרים נמחקו כליל עד היסוד. האם אין זה פשע להפגיז תשתיות וגשרים? אף אחד לא מדבר על זה. האמריקנים השביתו את כל מערכת החשמל שלנו והם הפגיזו את הסכר שכיום נמצא בסכנת הרס חמורה. וכמה אנשים ימותו באם זה יתרחש? מה אשמת האנשים העניים/מסכנים בכל זאת?
מה המשמעות עבורך להיות בישוף, רועה צאן, של אנשים הסובלים, כמו העם הסורי?
עבורי זה תמיד כואב לראות אנשים סובלים, לראות אנשים שאין להם כלום. למשל, באלפו, יותר משנה, היינו ללא חשמל. היינו גם משך כמה חודשים ללא מים. וזה בלי להזכיר את הסנקציות, האמברגו נגד סוריה, על חשבון האזרחים. לא יכולנו לייבא תרופות, מכונות לבתי חולים, דלק, דיזל. והסבל עקב כך? כמובן שלא האנשים החזקים. העם, האנשים ה"קטנים". אולם בזמנים קשים אנו חשים יותר מאוחדים עם המאמינים הקרובים לנו. כרואה צאן, אני מקווה, אוכל להיות תמיד קרוב לצאן שלי.
כשמתמודדים עם עוני ובל, כיצד אתה מעודד אנשים להאמין שישוע לא זנח אותם?
אנו מנסים להתמקד בתקווה כסגולה. לנוצרים לא תמיד היתה תקופה טובה. כאן, רבים הינם ילדים או נכדים של קדושים מעונים ודבר זה מחזק את האמונה שלהם ואת זהותם הדתית. לחלקם יש עדיין את התמונה של הסב או הסבא רבא על הדלת או על הקיר בביתם. "הוא מת עבור האמונה", הם אומרים והם נצמדים עוד יותר חזק לאמונה זו.
הרבה נוצרים עזבו את סוריה, אולם חלקם נשאר. מה אתה יכול לעשות עבורם?
חצי מהאוכלוסייה של סוריה הינם פליטים. אולי חלק מהנוצרים יחזרו בעתיד. כיום, תודות למיטיבים שלנו ולעזרה מהם, אנו מנסים קודם לסייע לשרוד. אנו מסייעים בתיקון חלק מהבתים.
אנו גם חושבים לסייע ליצור עסקים קטנים, כך שהסורים יוכלו לעבוד ולתמוך את עצמם. אתה יכול לחשוב על לחזור אם יש לך בית או עבודה.
מה אתה מקווה עבור סוריה כיום?
שהאלימות תיפסק ושנהר הדם יסתיים, שהשלום והפיוס יגיעו.
האם אתה יכול לתת לנו דוגמא של סיפור מהם החיים בסוריה בתקופה זו?
היה לנו זוג שהמתיך שמונה שנים שייוולד להם בן. הילד בן ה-12 מת מהפגזה על האזרחים באלפו. הוא היה בנם היחיד. בסבלם הקשה משנוא הם פעלו באופן של אמונה חזקה: הם החליטו להישאר באלפו. הם התפללו, "מי ייתן והאל יתן לנו להיות עדים לאמונה, מי יתן והבן שלנו יהיה קורבן לאל שמונע מוות של ילדים אחרים או של חבריו."
ביאטריס גוארארה
עבור ארץ הקודש
