הנקהלים: חיים המוקדשים לאל הינם מתן האל לכנסייה ולחבריה. כך מגדירה הנזירה ברונה פסן, נשיאת אנשי הדת והאנשים המקודשים של ארץ הקודש, את הבחירה של חייה וזו של שאר המשתתפים במפגש מה-3 במאי. גלימות בצבעים שונים, גברים ונשים' מרקעים שונים ומכריזמות שונות מילאו את האודיטוריום של נוטרה דאם (המכון האפיפיורי) שבירושלים. הנקהלים, דתיים - גברים ונשים – שהקדישו את חייהם לאל התקבצו לאחר שנתיים מאז המפגש האחרון שלהם בשנת 2015 שהיה בשנה של החיים המקודשים, ונכח במפגש זה מונסיניור חוזה רודריגז קרבלו. ושוב, השנה, המזכיר של העדה עבור המוסדות של חיים מוקדשים וחברות של חיים אפוסטוליים ביקש להביא יחד את אנשי הדת של ארץ הקודש על מנת להאזין לאתגרים שעימם מתמודדים.
דניאל גולונג, המנהל של אנשי הדת והאנשים המקודשים, בירך את הקהל, לאחר הנזירה ברונה פסן. ניהל את המפגש האח הפרנציסקאני מרצלו ציצינלי, האח הממונה והאחראי של הקוסטודיה של ארץ הקודש במנזר של סאן סלבטורה.
העדות: חינוך הילדים היה הנושא הראשון שהובא לדיון בעדות על ידי הקוסטודיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, האח מרוואן, מנהל בית הבנים שבבית לחם. מוסד זה נחנך בשנת 2007 על מנת לסייע לילדים ממשפחות בעייתיות, כגון: אלימות, סמים, עוני. הבית, הסביר האח הפרנציסקאני נועד "לסייע לאנשים צעירים להניח יסודות יציבים על מנת להתחיל במשפחות נוצריות חדשות", אמר. הנזירה מוניקה דולמן נזכרה בחוויות העבודה שלה בבית חולים סנט לואיס, ירושלים, היכן שמטפלים בפליטים, עובדים לא מתועדים, בדואים ויהודים אורתודוכסים בין השאר. סביבה עשירה במגוון שבה, ולכן, נועד לתת משכך כאבים למי שנמצא בשול החברה ולמי שאין ביטוח רפואי. המרכז של המשפחה מנצרת נפתח על מנת למלא חלל או ריק אחר: חוסר של בתי ספר מיוחדים בערבית. "ישנם 230 בתי ספר מהזרם של החינוך המיוחד בישראל", אמר האח הפרנציסקאני מרקו רובה, אולם בית הספר שלנו הינו ביטוי של ערכים נוצריים ושל אלה של לואיגי גואנלה הקדוש (מייסד המעשים של דון גואנלה). העדות הרביעית, באמצעות דבריה של הנזירה סוזן שיהן, האירו אור על העולם של המעוכבים והאסורים וסיפרה על ביקורים של בנות החסד של חיפה של נוצרים השוהים בהם. העדות האחרונה היתה אודות מהגרים נוצרים בישראל ובהקשר לקהילה הקתולית דוברת העברית, אשר במסגרה עובד שנים רבות האב דודי נויהאוז.
נאומו של קרבלו: "עגויות אלו אינן רק תיאוריות. העדויות הללו מדברות על חיים והן מקדמות חיים, אמר משה, שהינו כהן דת סלזיאני מירושלים, שנמצא בירושלים החל משנת 2014. ואפילו אם היתה לנו רוחניות שונה או עבודה בתחומים שונים, דבר זה מאפשר לנו להבין מציאות אחרת ולהיות בעלי חזון ותפיסה גלובאליים יותר של החברה. נדהמתי מהשירות של קהילות דתיות שונות עבור העניים שבין העניים, העיר הנזירה אורורה במהלך הפסקת הקפה.
כל הנוכחים שבו מהר לאחר ההפסקה על מנת לשמוע את נאומו של מונסיניור חוזה רדריגז קרבלו, שכלל מילות עידוד רבות: "האם ישנם מעטים מבינינו? ייתכן. האם אנו זקנים? אולי. אולם אנו לעולם לא מוותרים". על ידי התגברות על מתחים מגונים שיכולים לצוץ בקרב מקודשים (עם הרשויות, אחוות ומיסיון), מונסיניור קבלו הדגיש את האתגרים שעימם מתמודדים. אתגרים אלו מעניקים עוד יותר רצון ועוצמה לחיים מקודשים, לבנייה מחדש של סביבות [שונות], הרהור והקשבה לאל בקרב העני, יצירת אחווה אמיתית, להגביר את למידת היום יום ולנוע מפרוטגוניזם לשירות.
זמן לתפילה משותפת בתפילת ערבית אחר הצהריים ולאחר מכן, כולם חזרו לביתם, אוצרים את מה שלמדו במפגש. משום שהדרך הטובה ביותר לתת עדות לבשורה היא לחוות אותה.
ביאטריס גוארארה
