אנשי הקהילה הביאו פרחים והמשיכו ללכת, שרים ברחובותיה של ירושלים. ב-2 בנובמבר, יום ההנצחה של כל הנשמות, נערכה תהלוכה מסורתית המובילה לבתי הקברות הקתוליים, שוב. קבוצה של אחים פרנציסקאנים, מאמינים ואנשים ממסדרים דתיים שונים וכמו כן גם עולי רגל יצאו בתהלוכה מהכנסייה של סאן סלבטורה, לאחר שלקחו חלק בסעודת האדון שחלה בשעה שמוונה וחצי בבוקר. סעודת האדון נערכה על ידי כהן הדת של הקהילה, האח נרוואן נאסר אל-באנה. האחים הפרנציסקאנים הובילו בראש תהלוכה שבראשה צלב, ומאוגפים על ידי שני קוואסים (שומרי כבוד) שהיכו במקלם ברצפה. ברחובות הנפתלים של העיר העתיקה, התהלוכה התקיימה באיטיות במספר שכונות, העלתה את הסקרנות של עולי הרגל. הרבה מהמאמינים הביאו עימם זרי פרחים לכבודם של יקיריהם. במהלך התהלוכה, חזרה על עצמה תפילת הרוזארי שהשתנה מעת לעת עם שירים, בעיקר בערבית ועם שירה מתוך תהילים פרק 50 .
העצירה הראשונה של התהלוכה היתה בבית הקברות של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, היכן שקהל גדול התאסף בתפילה בשעה שכהן הדת התיז מים קדושים וקטורת. "הו אלי, שבעבורו ימים הם נצח והרחמים של ללא קץ, הזכר לנו תמיד עד כמה קצר ולא בטוח הקיום הארצי שלנו", התפלל כהן הדת של הקהילה של סאן סלבטורה לפני הקברים של האחים הפרנציסקאנים. "מי ייתן ורוחכם תדריך אותנו בקדושה ובצדק כל ימי חיינו, כך שלאחר שירות שלך בעולם זה, באחדות עם הכנסייה שלך, נתמכים על ידי האמונה, מנוחמים על ידי התקווה, מאוחדים בחסד, נוכל להגיע יחד עם כל אחינו שנפטרו לשמחה של ממלכתך". התהלוכה לאחר מכן הגיעה לבית הקברות של המאמינים היכן שחזרו על עצמן אותן תפילות, בשעה שכהן הדת התיז שוב קטורת ומים קדושים.
אנשים שהתאספו בקבוצות לאחר מכן נפרדו על מנת לבקר את יקיריהם שנפטרו וקבורים שם, מקום המנוחה לבנו של אחד, אב או אחות של אחר. תפילות אישיות ורגשות היו מורגשים היטב למרות אווירה של תקווה. בבוקר מעונן אולם חמים, השמש הציצה מעת לעת מאחורי העננים בשעה 11 בצהריים. מעל למספר מצבות, מקלות הקטורת החלו לעלות עשן, בשעה שבשבילים שבבית הקברות, מספר נשים הציעו עוגיות, כפי שנהוג בחלק מהמקומות במסגרת הנצחת יום כל הנשמות. מספר אנשים התאספו מסביב לקברו של אוסקר שינדלר, כשכל אבן שהונחה על ידי המבקרים ייצגה הבטחה של תפילה, לפי המסורת היהודית.
המאמינים שמרו בליבם את הדרשה של האח נרוואן. כהן הדת של הקהילה הרהר על הפחד מהמוות ואודות העצבות, הגורם האנושי שהינו אות וסימן שאדם אינו מאמין בתקומה מהמתים. "אולם, ישנן הרבה עדויות לתחייה: העדות של ישוע המשיח, העדות של התלמידים וכן ההוראה שלהם, כמו כן גם בתנ"ך ובכל מקום. עדויות אלו", אמר האח נרוואן, "מגבירות את התקווה שלנו בתחייה." הוא גם דיבר על הגיהינום, השאול וגן העדן, מוטח ביקורת כנגד מי שטוען שלא קיים השאול ומזכיר לנקהלים את החשיבות של לקבור את המתים, משום שאותו גוף גשמי יקום לתחייה כשיראו את האל. אי לכן, האח נרואן נאסר אל-באנה העלה על נס את תפילת המאמינים עבור המתים, שמיי ייתן והם יזכו לתחייה.
ביארטס גוארה
