תקופת הציפייה של חג המולד מתחילה בארץ הקודש, כשמציינים אותה ברגעים ובמסורות שחזרות על עצמן בכל שנה. ב-2 וב-3 בדצמבר היו אלה ימים של אירוע חגיגי עבור האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
מירושלים לבית לחם. על מנת לחגוג את תקופת הציפייה, הקוסטוד עורך את כניסתו הטקסית לכיכר המנג'ר ולכנסיית המולד. לפני שיוצא מירושלים, הוא תמיד נפגש עם אנשי הקהילה של כנסיית סאן סלבטורה. כך, לפי המסורת, ביום שבת, ב-2 בדצמבר, באולם שבסאן סלבטורה, המאמינים של הקהילה התקבלו על ידי האח פרנצ'סקסו פאטון במהלך השנה השנייה שלו כקוסטוד. נכח גם המוכתר, יעקב עמאר, שהינו ראש הקהילה הלטינית של ירושלים. האח נרוואן אל-באנה, כהן הדת של סאן סלבטורה, שלקח את רשות הדיבור ודיבר אודות תקופת הציפייה כ"זמן של תקווה שמחה". האח פאטון, מצד שני, ביקש להזכיר חלק מהרגעים שהוא בילה בקהילה: מחג מולד בבית לחם ועד השבוע הקדוש ויום של רחיצת הרגליים של הילדים בטקס ההוחדה הראשונה. "אנו כאן בשירות לקהילה זו", אמר הקוסטוד. "וכפרנציסקאנים של ארץ הקודש, אנו זקוקים לצורך של לקבל פנים, בנדיבות והבנה של הנוצרים מהקהילה המקומית."
הכניסה הטקסית לבית לחם. מלווה על ידי המשטרה, הרכב של הקוסטוד של ארץ הקודש, סגנו, האח דוברומיר ג'סטל ומזכיר הקוסטודיה, האח דיויד גרנייה, שבו נסעו, עזב את המנזר. לפני הכניסה הטקסית המסורתית לבית לחם, המתקיימת שלוש פעמים בשנה (יום ראשן הראשון של תקופת הצפייה, חג המולד וחג ההתגלות/אפיפניה), היתה תחנת עצירה במנזר של מאר אליאס. שם, האח פאטון קיבל את ראש העיר ואת כהן הדת של קהילת בית ג'אלה. על מנת להיכנס לבית לחם, התהלוכה עברה דרך נקודת הבידוק שליד קבר רחל, שלרוב סגורה ונפתחת רק שלוש פעמים בשנה לרגל כניסה טקסית.
מרגע שהגיעו לעיר שבה נולד ישוע, המוני אדם ברחוב קיבלו את פניו של הקוסטוד בכניסתו ברגל כיכר מנג'ר. לפני הלכו מספר קבוצות של תנועת הצופים שניגנו בחמת חלילים, כולל קבוצה מנצרת, תנועת הצופים הלטינית של סאן סלבטורה ושל הסלזיאנים. נכחו גם בכנסיית קתרינה הקדושה של המולד האח ארטמיו ויטורס, האח הממונה האחראי על האחווה של בית לחם, מונסיניור מרקוזו, סגן הפטריארך לירושלים ולרשות הפלסטינית, וכמו כן גם ראש העיר החדש הנבחר של בית לחם ורשויות אזרחיות ודתיות נוספות. לאחר ארוחת צהריים, תפילת ערבית ראשונה של תקופת הצפייה של חג המולד נערכה, כשלאחריה נערך טקס המקראות עם תהלוכה במערה. כסימבול לתחילת תקופת הצפייה, הודלק נר במערה והוא הובא לכנסיית קתרינה הקדושה. היו שם ארבעה נרות, אחד לכל שבוע, וכשכולם יידלקו יהיה אז חג המולד.
הדלקת עץ חג המולד. באותו יום בשעות אחרי הצהריים, כיכר מנג'ר בבית לחם היתה מלאה באנשים ממקומות שונים. הדלקת עץ חג המולד, אשר מתקיימת בשעות אחר הצהריים, הינו אירוע המושך אליו אנשים מקרוב ומרחוק. על הבמה בכיכר, נשמעו נאומים על ידי פוליטיקאים ואנשי דת, ולאחר מכן הושמעו שירים מאת הזמר האהוב זוכה ערב איידול, יעקוב שאהין. לפני ההדלקה הקוסטוד של ארץ הקודש בירך את העץ ואת המתנות. "שלוש, שתיים, אחת!!" הקהל צעק בשעה שנשמעה הספירה לאחור. לאחר מכן העץ נדלק בקרב הנוכחים השמחים ונשמעו צעקות שמחה והתרגשות כשזיקוקי דינור האירו את השמיים הכהים.
אנטוני, שהינו בעל חנות בסמוך לכיכר מנג'ר אמר: "חג המולד ורגעים כאלו כמו היום הינם מאד חשובים לנו", הסביר האיש הצעיר. הדלקת העץ הביאה הרבה מקומיים, אולם גם עולי רגל ותיירים מרחוק, כמו מקליפורניה. עולת רגל מקליפורניה אמרה בהתרגשות, "כאן אתה מרגיש באמת את אווירת חג המולד. כשהאוטובוס נכנס לעיר, ראיתי את כל הנורות ברחובות וחשתי ההרבה שמחה." "בשום מקום בעולם לא תוכל לחוות את חג המולד כמו שאתה חש בארץ הקודש", אמרו שני צעירים שנסעו מעיירה קטנה ברשות הפלסטינית לבית לחם לרגל אירוע זה. האלא מ-לידה [לוד], שבישראל, הגיעה לרגל טקס של הדלקת עץ חג המולד כבכל שנה: "המקום ממש מריח מנצרות, משום שישוע המשיח נולד כאן."
סעודת האדון בכנסיית קתרינה הקדוש. בבוקר למחרת, בבית לחם נערכה סעודת האדון הראשונה של תקופת הצפייה וכמו כן היה זה יום החג של קתרינה הקדוש. בנוכחות אנשי הקהילה של בית לחם, הקוסטוד ערך את סעודת האדון. האח הפרנציסקאני רמי, כהן הדת של קהילת קתרינה הקדושה דיבר על שתי סיבות של חגיגה בדרשה שלו. "הזמן המוביל לחג המולד ניתן לחוות אותו בדרכים שונות", אמר. "עם חרדה, עם עצבות, עם פחד או עם שמחה. כמו ילדים הממתינים למתנות מהוריהם, אנו חייבים לחכות עם תקווה." ההמתנה שלנו צריכה להיות לפי המודל של קתרינה הקדושה,שידעה כיצד להיות איתנה באמנותה וכיצד לתת את עדותה.
בסוף האירוע, כמתנת הכרת תודה, הקוסטוד של ארץ הקודש ביקש להעניק מדליה החוגגת את 800 השנים של הנוכחות הפרנציסקאנית בארץ הקודש לראש העיר של בית לחם, אנטון סלמן, ולכהן הדת המקומי של הקהילה, האח רמי אסקריה.
ביאטריס גוארארה
