יום החג של מרתא, מרים ולזרוס הקדושים, בשיאו שלך הקיץ, משלחת מהקוסטודיה של ארץ הקודש ערכה מסע עלייה לרגל לכנסייה המנציחה את הנוכחות שלהם בבית עניה.
האירוע של ההוחדה החל עם שירת ההלל של הבוקר. קבוצה קטנה של אחים פרנציסקאנים ועולי רגל הצטרפו יחד לשיר לרגל יום החג בבית הידידות. היה זה בדיוק אותו קשר של ידידות בין ישוע, מרתא, מרים ולזרוס שהאחראי על המנזר של בית עניה, האח הפרנציסקאני מישל סרחוא, ביסס בדרשה שלו. "לישוע היו חברים וספר הבשורה מספר לנו שהם חיבבו זה את זה. ממש כמו שחבר שבספר הבשורה של היום, ישוע נגער על כך שלא הציל את חברו לזרוס", אמר האח מישל. "אולם ישוע, האדון של החיים, נדמה שניסה לומר לנו שיש חלק מתוכנו שצריכים להותיר רדום, בדממה, סביר מה שהיינו רוצים הכי פחות. האדון מדבר לחלק זה כשהוא עונה לנזיפה ומספר זאת על מנת לקום, לחזור לחיים, לחבוק את הפצעים ולעזוב ולספר זאת על מנת להתעורר, לחזור לחיים, לחבוק את הפצעים ולהשאיר את הקבר על מנת להרוויח את החירות.
לאחר האירוע, הקבוצה הלכה לקברו של לזרוס לביקור ולקרוא את הטקסט מספר הבשורה (לפי יוחנן י"א: 1-45). מיד לאחר מכן, על מנת להשלים את מסע העלייה לרגל לפי הסבב המסורתי, המאמינים הגיעו למקום של בעלייה השמיימה, שבעבר ניתן היה להגיע ברגל אולם כיום חסום על ידי חומת ההפרדה. קריאת הטקסט מספר הבשורה אודות המקום (לפי מרקוס 16: 15-20) ובהמשך שירה של התה דאום של הכניסה. לסיום, בדומה למסע העלייה לרגל בתקופת צום הארבעים, הם הגיעו לכנסייה קטנה של אבינו שבשמיים ביכן שהוקרא הטקסט מספר הבשורה לפי מתי (ו: 5-13).
