הקוסטודיה של ארץ הקודש העניקה תשורה לכבודו של פרנסיס הקדוש. בכנסיית סאן סלבטורה נערכה חגיגה טקסית לכבוד החג של הקדוש מאסיזי שהחל עם תפילת ערבית ו"טרנסיטוס" ב-3 באוקטובר. בשעה חמש וחצי אחרי הצהריים האחים הפרנציסקאנים ערכו תהלוכה כשבראשה האב הקוסטוד, פרנצ'סקו פאטון, שערך את התפילה. פרנסיס הקדוש , מייסד המסדר הפרנציסקאני, מת ב-3 באוקטובר,בדיוק 720 שנה לפני כן, לאחר שהקדיש את חייו על מנת לחקות את ישוע. "זהו רגע משמעותי עבור האחווה הפרנציסקאנית משום שאנו זוכרים את המייסד שלנו", אמר פאטון במהלך תפילת הערבית, "ובה בעת, אנו תומכים באחים הצעירים שלנו שעדיין בתחילת המסע של הקריאה לשירות הכנסייה". במהלך האירוע שנחוג בכל
זהו היום שבו ה"טראנסיטוס" המפורסם של, שבו הקוסטוד הסביר בדרשה שלו את המשמעות שבאה מהמילה הלטינית "טראנסירה" והיא - להמשיך הלאה, לעבור. "כשאנו מדברים על המוות כמעבר, אנו מתייחסים לכך כחוויה של פסחא, מעבר קדימה. כך היה זה עבור ישוע: מותו היה מעבר מעבר למוות, מעבר דרך המוות. כך היה עם פרנסיס הקדוש, שלפני מותו הצליח לומר לרופא: "אני מקבל את המוות האחות; עבורי יהיה זה הפתח והדלת לחיים". ההזמנה שפרנסיס הקדוש שולח לנו הינה לחיות כמו עולי רגל וכזרים בעולם הזה, בידיעה שיש לנו יעד אמיתי אחר. הרעיון של מעבר גם משקף את הרעיון של להיות עירום ועריה כפי שהיה. הוא עמד עירום בפני והקהילה של אסיזי בתחילת המסע של הקריאה לשירות הכנסייה שלו והוא קיווה לחזור על מחווה זו בסוף חייו, כשביקש להיקבר עירום על האדמה החשופה. לכן, פרנסיס הקדוש דוחק בנו לחיות כעולי רגל "ללא דבר מה מתאים" כפי שנכתב ספר התקנות של האב המייסד.
במהלך חידוש הנדרים, חלק מהאחים הפרנציסקאנים הצעירים של הקוסטודיה הכריזו את הנוסחא שבאמצעותה הם ביטאו את "הנדר לחיות שנה בציות, ללא רכוש ובצדקה" והם הבטיחו לשמור באמונה רבה על התקנון של המסדר הפרנציסקאני. יותר מאוחר הגיע ה"טראנסיטוס", שבו הנציחו את מותו של פרנסיס הקדוש . המאמינים בכנסייה החזיקו בנרות והיו בתפילה עמוקה, נכנסו לדממה של הרהור בשעה שכרעו ברך כשברקע נשמעו המילים "שהנפש הכי קדושה נמסה מהבשר כשעולה לאור הנצחי והגוף הולך לישון באדון". לאחר קראה מתוך דברי הימים של הבריאה המאמינים נישקו את השריד הקדוש של פרנסיס הקדוש ולאחר מכן הנוכחים הלכו לחגוג באולם של הקוריה שבקוסטודיה לרגע של שיתוף באווירה של אחווה, בליווי של אוכל ושתייה.
החגיגות עבור האב המייסד [של המסדר הפרנציסקאני] המשיך גם ב-4 באוקטובר בסעודת אדון טקסית בשעה עשר וחצי בבוקר, שנערכה על ידי האח מרטין סטשק (הדומניקני), האחראי על הדומניקאנים. נכחו גם מונסיניור ג'וזפה לזרוטו, שגריר הוותיקן לישראל, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, המנהלן האחראי [על הפטריארכיה הלטינית] בירושלים, מונסיניור כאמל בטיש, כמו כן גם הקונסולים של בלגיה, ספרד, איטליה וצרפת ודמויות חשובות מהתחום הדתי והפוליטי מהעולם. האחראי של הדומניקאנים דרש את הדרשה בצרפתית, והתמקד על דמותו של פרנסיס הקדוש ועל משמעותה עבור האנשים בתקופתו. האנשים באמת נזקקו לו, כמו גם למייסד של המסדר של הדובר, דומיניק הקדוש, ששניהם הטיפו לעוני. האח מרטין סטשק היתה "כן, משום שפרנסיס הקדוש שלא היה לו מה לתת, אולם באמת נתן את הכל. סגנון חייו והעוני שלו היו משכנעים והיו בעצמם כהכרזה, כהכרזה של ספר הבשורה." העוני מלמד אותנו שזהו "האל אשר מעשיר אותנו בחסדו, דבר אשר הינו הבסיס לכל דבר שאנו עושים.|, אמר האחראי על הדומניקנים.
תפילת הערבית השנייה היתה ב-4 באוקטובר נערך על ידי האחראי על המנזר של סאן סלבטורה, האח הפרנציסקאני מרצלו אריאל ציצינלי. בדרשה שלו החל במילים "אני שואל את עצמי, מה משך אותך, פרנסיס הקדוש, לישוע המשיח?. הוא שחזר את הרגעים שבהם הקריאה של פרנסיס, שלרוב היתה לפני הצלוב, ותמיד הוא ציית. מה הפטרון הקדוש של איטליה אהב אצל ישוע המשיח, והתשובה של האח מרצלו היתה הצייתנות שלו, הנראית לעין על הצלב. "הייתי רוצה לבקש מפרנסיס הקדוש ללמד אותנו לאהוב את ישוע המשיח", סיים את דבריו האח הממונה על סאן סלבטורה, "אולם באופן ספציפי ללמד אותנו לציית לאב [האל]".
