בבוקר של יום שישי ה-15 באפריל, בבזיליקה של כנסיית הקבר, בגולגולתא, באותו מקום של צליבת ישוע, הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את האירוע של הייסורים של האדון.
הארכיבישוף, השמשים [דיאקונים בלעז] והמכהנים לבשו בגדי כהונה בצבע אדום בסעודת האדון אפילו שאף כנסייה לטינית סעודת האדון לא נערכת ביום זה, בהתאם למסורת עתיקת יומין: המבטים היו ממוקדים לעבר הגולגולתא, היכן שישוע הכיל את עצמו בקורבן אכזרי על הצלב, מציע את עצמו לאב עבור הישועה שלנו.
השריד של הצלב הקדוש, שנמצא כאן במהלך הבזיליקה מהתקופה של קונסטנטינוס ואשר מונח על המזבח. לאחר האזנה בדבקות לשיר של הייסורים של האדון לפי יוחנן ולאחר העלאה של תפילות הכוונה האוניברסאליות, תפילות של חיקוי של ישוע, כשזרועותיו פרושות על הצלב, באקט של חיבוק של היקום כולו, הצלב הקדוש הוצג על מנת להעניק לו כבוד כשהשריד מתוארך מהמאה ה-4.
לבסוף, השמשים הלכו ל-אדיקול של כנסיית הקבר על מנת לקבל את הסקרמנט הקדוש ביותר, שהונח שם ביום אתמול ולקחת חלק בתהלוכה אל הגולגולתא. לאחר התפילה אבינו שבשמיים ההוחדה התקיימה והוענקה למאמינים הרבים שנכחו, שבאמצעות האחדות עם גוף האדון הוזנו על ידי הרז של הצלב, הרהור והערצה.
הליטורגיה הטקסית של יום שישי הגדול התחיל והסתיים בשקט: זה השקט המדהים שלפני המוות של האדון, זו ההערצה והשקט המרגש של הכנסייה-כלה שהצטרפה על ידי מתנה של האהבה של השה-חתן, זה השקט של האמונה, מלא בתקווה בהמתנה לתחייה.
בנוסף לליטורגיה הטקסית של הייסורים, התפילה של יום שישי הגדול בירושלים הינו מאופיין גם כן בשני תרגול של אדיקות היקרה מאד לנוצרים המקומיים: דרך הצלב. בהנהגת הקוסטוד של ארץ הקודש, במסלול של דרך הצלב [ויה דולורוסה, בלעז] בסמטאות של העיר העתיקה, בבוקר וה"לוויה של ישוע" בבזיליקה בערב. בחשיכה חלקית ובדממה של הבזיליקה, בנוסף לטקסטים שך ספר הבשורה שהוקראו בשפות שונות, הצליל של נקישות של הפטיש על הציפורניים על מנת להסיר את הגוף חסר החיים של ישוע מן הצלב שעדיין ניתן לשמוע. זה צליל עמום ומרגש המדבר על הדרמה של הרגע ובו שמנית של אהבה מלאה.
ממעלה הגולגולתא, הגופה הצלובה נלקחה באופן של דבקות אל אבן המשיחה, היכן שהקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, שהכינה לקבורה, עושה שימוש בשמן ובחומרים מבושמים, שבורכו בבית עניה, ביום שני הקדוש.
מונסיניור וינצ'נזו פרוני
